נבחרת לבנון בתל-אביב

באפריל 1940 הפסידה נבחרת לבנון 5:1 לנבחרת ארץ-ישראל באצטדיון המכבייה בתל-אביב. זהו היה משחקה החמישי והאחרון של נבחרת ארץ-ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי

אשר גולדברג

בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ, עד להכרזת העצמאות ב-1948, קיימה נבחרת ארץ-ישראל  חמישה משחקים. ארבעה מהם במסגרת רשמית של פיפ"א במסגרת משחקי מוקדמות אליפויות העולם של 1934 באיטליה ובמסגרת המשחקים ב-1938 בצרפת.

נבחרת ארץ-ישראל, שבהרכבה שותפו רק שחקנים יהודים, הפסידה בארבעת משחקיה הראשונים נגד מצרים ויוון. המשחק החמישי והאחרון תחת השם נבחרת ארץ-ישראל היה מפגש ידידותי נגד שכנתנו הצפונית – לבנון.

בשלהי שנת 1939 ביקר יו"ר ההתאחדות לכדורגל של לבנון ג'מיל סבאייה, אצל בני משפחתו בירושלים ויפו. סבאייה היה מיודד עם ראשי קבוצות הכדורגל העבריות ובעיקר עם נשיא ההתאחדות לכדורגל בארץ-ישראל, יצחק חלוץ. באחת הפגישות בין השניים, שהתקיימה בירושלים, נחתם הסכם בדבר ביקור נבחרת לבנון בתל-אביב למשחק ידידות נגד נבחרת ארץ-ישראל.

המשחק נקבע ל-27 באפריל 1940 באצטדיון המכבייה שעל גדות שפך נחל הירקון לים. מודעות הענק הודבקו על לוחות המודעות ברחבי תל-אביב רק לאחר שהלבנונים הגיעו ליפו, זאת בעקבות חשש שהמשלחת מלבנון לא תצא לדרך בשל לחצים של גורמים שונים בבירות שיבואו לידי ביטוי בעיתונות הלבנונית.

מרכיב נבחרת ארץ-ישראל היה ארתור באר. באר היה ממייסדי קבוצת הכח וינה הנוסטאלגית ודמות מפורסמת בכדורגל בארץ-ישראל. 18 שחקנים קיבלו הודעות על זימונם למשחק ממרכיב נבחרת ארץ-ישראל אך עדין לא מונה מחליף למאמן הנבחרת, אגון פולאק, אשר מזה מספר חודשים שהה באוסטרליה, שם נשאר לאחר סיום מסע מכבי תל-אביב.

ערב המשחק הוזמנו השחקנים לתה ועוגה בבית קפה בשדרות רוטשילד לשיחה והסבר. הוסבר להם כי על כל שחקן להגיע בכוחות עצמו לחדר ההלבשה באצטדיון המכבייה עם נעלי הכדורגל הפרטיות שלהם. השחקנים לא קיימו אימון מוקדם לקראת המשחק, ובחדר ההלבשה הקטן קיבלו רק 14 מהם את תלבושת המשחק בצבע תכלת לבן.

בבוקר המשחק הזמין מרכיב הנבחרת, ארתור באר, את ארמין וייס להיות עזר כנגדו ולעמוד במשחק נגד לבנון על הקווים. וויס אשר היה אז מאמן מכבי תל-אביב, נענה לבקשה וקבל על עצמו את המשימה. הוא הרצה בפני השחקנים לפני המשחק ובמהלכו עמד על הקווים.

כ-10,000 צופים בהם בריטים רבים, באו לצפות במשחק שהתקיים ב- 27 באפריל 1940 באצטדיון שקושט בדגלי ארץ-ישראל ולבנון. שופט המשחק היה איש הצבא הבריטי ג'ון בלקוואל.

הרכב נבחרת ארץ-ישראל היה: בנימין מזרחי, יעקב ברייר, שלום שלומזון, זלמן פרידמן, צבי פוקס (שהוחלף בדקה ה- 46 על ידי לוניה דבורין ), חיים רייך, הרברט מייטנר, צבי ארליך, ורנר כספי, אברהם שנידרוביץ' וגאול מכליס. על הספסל ישבו פרי נויפלד והשוער אסי אשר לא שותפו.

הרכב לבנון היה: נאזם, יאגוצ'י, סאקרה, גאורגיוס, בארביר, פלאח, ג'ארושי, נרקוסי, קמיל, אוקאן, ג'ארה.

נבחרת ארץ-ישראל שיחקה במחצית הראשונה נגד הרוח וכבר בדקה השנייה פרץ הרברט מייטנר שחקנה של הפועל ראשון לציון מימין וכבש את השער הראשון במשחק. נבחרתה של לבנון נראתה חלשה למדי וחלוצי ארץ-ישראל לא הירפו משער היריב. בדקה ה-11 כבש אברהם שניידרוביץ' מנס ציונה את השער השני ובדקה ה-30 נכבש השער הלבנוני גם על ידי גאול מכליס ממכבי ת"א ו-וורנר כספי מבית"ר ת"א, קבע את תוצאת המחצית חמש דקות לאחר מכן, 0:4 לטובת ארץ-ישראל.

הרץ המרכזי, צבי פוקס ממכבי תל-אביב שנפצע ברגלו, יצא ובמקומו נכנס למשחק לוניה דבורין מבית"ר ת"א. האורחים מלבנון ניצלו את הרוח שנשבה בגבם ובדקה ה-50 בעט החלוץ המרכזי קמיל, והכניע את השוער בנימין מזרחי,1:4. כעבור 10 דקות העלה כספי את ארץ-ישראל ליתרון של 1:5 וקבע את התוצאה הסופית של המשחק. וורנר כספי הפך לשחקן הראשון הכובש צמד שערים במשחקה של הנבחרת הארץ-ישראלית.

חלוץ ארץ ישראל, גאול מכליס פורץ לעבר בשער הלבנוני

עם שריקת הסיום פרצו אוהדים נלהבים לכר הדשא והמתינו לחלק מהשחקנים אותם נשאו על כפיים עד רחוב דיזנגוף הסמוך. שני האחרונים מבין השחקנים שעזבו את האצטדיון בחשכה היו לוניה דבורין, אשר תמך בחברו הפצוע צבי פוקס. השניים צעדו רגלי לבית החולים הדסה כדי שפוקס יקבל טיפול. לאחר המשחק הביעו פרשני הכדורגל והשחקנים פליאה על כך שארתור באר מרכיב הנבחרת, לא שיתף את פרי נויפלד ממכבי ת"א במשחק זאת מפני שהיה הבולט בכדורגלני ארץ-ישראל באותה תקופה.

ראשי הנבחרות קבעו משחק גומלין ידידותי נוסף בבירות בירת לבנון, במהלך שנת 1941. משחק זה לא  יצא מעולם לפועל.