במלחמת השחרור נפלו עשרה כדורגלנים וספורטאים של מכבי ת"א. עם תום המלחמה תרמו משפחות הנופלים גביע נודד מהודר לזכרם. לאחר שנים שהגביע הוזנח, דוד גיסין (אח של אריה, אחד מעשרת הנופלים) החליט לשפצו, וכך עבר הגביע לחדר "יזכור" של מוזיאון מכבי בכפר המכבייה
אשר גולדברג
בשנת 1948, במלחמת השחרור, נפלו בקרבות עשרה כדורגלנים וספורטאים של מכבי תל אביב. עם תום המלחמה תרמו משפחות הנופלים גביע נודד מהודר לזכרם. הגביע יועד להימסר מדי שנה לקבוצה המנצחת בין כל קבוצות מועדוני מכבי בארץ. עשרת הספורטאים הללו שהקריבו את חייהם על הגנת מדינת ישראל הצעירה שימשו סמל ומופת לחברי מכבי לדורותיהם. תנועת מכבי ראתה לעצמה חובה מוסרית וחינוכית להמשיך את מורשתם, מורשת הגבורה וההקרבה למען העם והמולדת.
לאחר שנתרם הגביע הנודד ומיד בתום המלחמה, ערכה מכבי תל אביב את הטורניר הראשון שלה על שם העשרה. המשחקים המוקדמים נערכו בכל רחבי הארץ בהשתתפות מכבי תל אביב, מכבי חיפה, מכבי ראשון לציון, מכבי נס ציונה, מכבי רחובות, מכבי נתניה ומכבי פתח תקווה. המשחקים נערכו בשיטת הגביע - המפסיד יוצא מהתחרות. משחק הגמר התקיים באצטדיון המכבייה על גדות הירקון, כאשר הזוכה בטורניר הראשון היתה מכבי תל אביב. הגביע הנודד הוצב בארון הגביעים העמוס של הקבוצה בבית מכבי ברחוב מכבי בתל אביב. בשל תלאות הזמן ומסיבות נוספות, לא נערכו טורנירים נוספים על אף שהגביע היה אמור לנדוד מדי שנה. כך עמד לו הגביע ההדור מיותם בארון הגביעים שנים רבות ועם הזמן הועם הברק שלו, הוא השחיר והתכסה בכתמים. תמונות הנופלים, שמותיהם, תאריך ומקום נפילתם שהוטבעו בגביע ביד אומן היטשטשו.
לאחר שנים רבות בהן שהה בחו"ל, שב דוד גיסין, אחיו של אריה גיסין (ארקה) ז"ל לישראל והחל לחפש את הגביע שנעלם. החיפושים נשאו פרי והגביע נמצא חבול ועזוב. באהבה גדולה ובתחושת שליחות, נטל דוד גיסין את הגביע, עליו חרוט גם שמו של אחיו אריה בין עשרת השמות, ומסר אותו לשיפוץ והכספה. התמונות והטקסטים שוחזרו, וכך גם שמות עשרת הנופלים: שמשון רוזי, נתן פנץ, אברהם גלברד, חיים גולדשטיין, אריה שרוני, מאיר מנדלסון, יוסף ישראלי, שלמה ציטרין, ברוך פוייר ואריה גיסין. לפני כשש שנים הוצב הגביע בחדר "יזכור" של מוזיאון מכבי בכפר המכבייה, שם זכה שוב לכבוד לו הוא ראוי. המבקרים במקום יכולים לקרוא על עשרת חברי מחלקת הכדורגל של מכבי תל אביב שנפלו למען המולדת במלחמה הגורלית ביותר בה עמדה ישראל בפני שתי אפשרויות - להתקיים או לחדול.
אחד מעשרת הנופלים הוא, כאמור, אריה (ארקה) גיסין. אריה גיסין נולד בחודש אדר תרפ"ו 1926 לחיה ואבשלום גיסין ממייסדי המושבה ראשון לציון. בגיל 14 היה חבר ב "הגנה" ובמכבי הצעיר. גיסין היה שחקן מצטיין בענפי הכדור השונים ובמיוחד בלט כשחקן בקבוצת הכדורגל של מכבי ראשון לציון ששיחקה בליגה הראשונה של ארץ ישראל. לימים הוזמן גיסין לשחק בנבחרת מכבי ארץ ישראל, בשורותיה הוכיח יכולת מרשימה כמקשר ימני.
ב-1947 החליטו ראשי מכבי תל אביב והמאמנים אגון פולאק וג'רי בית הלוי על מהפכה מקצועית בקבוצת הכדורגל. רוב השחקנים הוותיקים ששיחקו בקבוצה עוד מאמצע שנות ה-30 עזבו, מכבי תל אביב הקימה קבוצה כמעט חדשה שהתבססה על קבוצת הנוער המעולה "מיכאל". אל השחקנים המצטיינים, יוסף מירמוביץ', אלי פוקס ונתן פנץ (ששב לשחק בשורות מכבי תל אביב מבית"ר תל אביב שפורקה והפכה ל"נורדיה"), צורפו צעירים כמו אברהם בנדורי, צבי סטודינסקי, שמואל ישראלי, ישראל חליבנר, אברהם טוריקה, בנימין חסון, ישראל איזנמן, שייע גלזר ומאיר מנדלסון. מכבי צרפה לשורותיה את אריה גיסין ממכבי ראשון לציון והוא יצא עמה למסע משחקים בקפריסין, שם הצטיין במיוחד במשחק נגד א.פ.א לימסול. גיסין שיחק גם נגד קבוצת הפאר ההונגרית מ.ט.ק. בודפשט באצטדיון המכבייה וזכה לשבחים מכוכב הכדורגל ההונגרי ננדור הידקוטי על היכולת הטכנית שגילה.
מלחמת השחרור פרצה ומשחקי הכדורגל בארץ ישראל הופסקו. אריה גיסין גויס לגדוד 52 של חטיבת גבעתי, למרות שיכול היה לפטור עצמו מגיוס בשל מחלה. המחשבה שחבריו ילכו להילחם והוא יישב בבית הדירה שינה מעיניו ובלבו גמלה ההחלטה. הוא התעלם ממחלתו והסתיר את דבר קיומה מהאחרים. גיסין השתתף בקרבות לכיבוש סרפנד (צריפין של היום) וביתר פעולות החטיבה שעמדה בגבורה בפני נחשול ההתקפות של הצבא המצרי. ב-10/07/1948 נפל אריה גיסין בקרב מול המצרים ליד מוצב עבדיס, הנמצא על רכס במרחק של כ-2,000 מטר מצפון מזרח לרגבה. למחרת הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בבאר טוביה.