זוארץ: "מצהיר על כוונתי להקפיא את הענישה הקולקטיבית"

יו"ר ההתאחדות בכנס בנושא דו"ח האלימות במגרשים. "אני מבקש שותפות. אני מבקש לשלב כוחות עם הרוב המכריע והטוב של האוהדים והאוהדות"

יו״ר ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ, נאם היום (רביעי) בכנס בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל בנושא דו״ח הוועדה לבחינת הרפורמה במאבק בהתפרעויות במשחקי הכדורגל בישראל.

בכנס נכחו בין היתר שחקן מכבי ת”א ערן זהבי, יו”ר ההתאחדות לכדורגל שינו זוארץ, יו”ר מנהלת הליגות ארז כלפון, מנכ”לית מכבי ת”א שרון תמם, מנכ”לית הפועל עכו קרן בן נשר, פרופ' מיגל דויטש ועוד בכירים רבים בענף.

נאומו המלא של שינו זוארץ:

הנביא עמוס מציג בפני שומעיו שאלה רטורית, שאין נכונה ממנה לתאר את מעגל הקסמים המאיים אליו נקלע הכדורגל הישראלי, יש מי שיאמרו החברה הישראלית כולה. וכך מוכיח עמוס את המאזינים לו: ”רק אתכם ידעתי מכול משפחות האדמה; על-כן אפקוד עליכם את כל-עוונותיכם; הילכו שניים יחדיו, בלתי אם-נועדו; הישאג אריה ביער, וטרף אין לו; הייתן כפיר קולו ממעונתו, בלתי אם-לכד".

קטונתי מוויכוח עם המתנבאים, אז והיום, ומאסתי בדיבורים על סיבה ומסובב, גורם ותוצאה, התניה כזאת או אחרת. את החזון שלי ואת הכוחות שלי, כאדם, כיו"ר ההתאחדות לכדורגל, כמי שאוהב את המשחק הנפלא הזה ללא גבולות, אני מתעתד להשקיע בניסיון אמיתי לנפץ את מעגל הקסמים של – כדורגל-אלימות-ענישה.

אומר בפה מלא – נדירים המקרים, אם בכלל, בהם ניתן למצוא טעם בענישה קולקטיבית. ואם למישהו יש ספק, אין הכוונה רק לכדורגל. אם אתבקש לציין מרכיבים שיש בהם אולי כדי להצדיק ענישה דרקונית שכזאת, הרי שהם צריכים לכלול כמה התניות: מספר רב מאוד של משתתפים שאחראי לחריגה מההתנהגות הנורמטיבית; עוצמת החריגה והישנותה; היעדר עשייה מצד הגורם האחראי כדי למנוע את החריגה או התבטלותו אל מול מפירי הסדר לאחריה; וכמובן שאלה משמעותית אחת גדולה – אפקטיביות הענישה הקולקטיבית.

המסמך המעמיק, המחכים והמקיף שהוציאו מתחת ידם פרופסור מיגל דויטש, פרופ' יאיר גלילי ועו"ד אפרים ברק בשבתם כחברי "הוועדה לבחינת רפורמה בדרכי המאבק בהתפרעויות במשחקי הכדורגל בישראל", לא רק סוקר את הקורה בענף ברחבי העולם, אלא גם מעז לקרוא תיגר על הנחות יסוד משפטיות דוגמת האחריות השילוחית ועוד. הוועדה הוקמה על ידי ההתאחדות לכדורגל והמסמך האמור, על לא פחות מ-114 (מאה וארבעה עשר) העמודים שבו, אומר לכולנו – אפשר וצריך לחשוב גם אחרת.

אני גאה במערכת המשפטית של ההתאחדות לכדורגל, אני מלא הערכה ליושבים בדין, שמעבר להצטיינותם בתחום המשפט, מצטיינים גם באהבתם למשחק. ואני מודה, כי הבעיה היא בכלים שאנחנו, הרשות המחוקקת, הענקנו למי שמתפקדים כרשות השופטת. ואני מדבר רק על כדורגל כרגע. במשך יותר מדי זמן קפאנו על השמרים, התעקשנו לפעול באופן כמעט אוטומטי. במשך יותר מדי זמן, הרגשנו בצדק, כאילו אנחנו היחידים שנאבקים לשמור את המשחק נקי מאלימות ומגזענות.

אני מצהיר כאן על כוונתי להוביל בתוך פרק זמן קצר יחד עם חברי וחברותי להנהלת ההתאחדות לכדורגל תיקון הוראת שעה להמשך עונת 2022/2023 שיקפיא את הענישה הקולקטיבית. העמדה הזאת היתה חלק מהמצע שלי בבחירות לראשות ההתאחדות שהתקיימו לפני פחות מחודש ואני מבקש עתה להפוך את המחשבה למעשה.
 
ברור לי כי המהלך הזה לבדו לא יספיק. ברור לי כי יש מי שיראו בו תבוסתני אל מול האלימות הגואה. ובכן, יש רגעים בחיים, וזה נשמע מוזר ביחס למי שעומד בראש ענף הכדורגל, בהם איני מחפש ניצחון. אני מבקש שותפות. אני מבקש לשלב כוחות עם הרוב המכריע והטוב של האוהדים והאוהדות, עם המועדונים שנכונים לעשות עוד יותר כדי להיאבק בחריגים, עם המערכת המשפטית של מדינת ישראל, עם משרד הספורט והעומד בראשו, עם משטרת ישראל, עם כל מי שמאמין כי אפשר אחרת.
 
הקפאת הענישה הקולקטיבית, למעט נסיבות חריגות במיוחד, לא תאפשר יצירת ואקום או עמידה בחיבוק ידיים. היא לא מגיעה ממקום של חולשה, אלא דווקא ממקום של כוח. סל העונשים הקבוע בתקנון החי והנושם, המשתנה תדירות, מאפשר להפקיד בידי הדיינים עונשים של הפחתת נקודות, הגדלה משמעותית של הקנסות כנהוג במדינות אחרות ובאופ"א וסנקציות אחרות כחלופה לענישה קולקטיבית.

הקפאת הענישה הקולקטיבית חייבת לחולל עשייה גדולה יותר מצד הקבוצות, לא רק בצד ההסברתי-חינוכי, אלא גם בזה האופרטיבי. פירוש הדבר איתור העבריינים, העברת שמותיהם למשטרת ישראל, הגשת תביעות אישיות והרחקתם ממשחקי הקבוצה בראש ובראשונה על ידי הקבוצה, בניית תוכניות עבודה ייעודיות. היא מצריכה השקעות בטכנולוגיות שנותנות מענה בזיהוי הפורעים, שיתוף פעולה מודיעיני עם המשטרה וכמובן דרישה בלתי מתפשרת מבתי הדין האזרחיים להחמיר עם הבודדים שפוגעים בעשרות אלפים. מי שעבורם המושג ערבות הדדית, בינם לבין אוהדים אחרים, בינם לבין המועדון, בינם לבין המשחק, חסר כל ערך.
 
משחק כדורגל הוא אירוע תרבות. באים בשעריו בני ובנות תרבות. רובם המכריע פועל באופן נורמטיבי בסיטואציות מאתגרות למדי מבחינה רגשית ומבחינות אחרות. קומץ אלים, עברייני, מוסת ומסית, לא פעם הלום שיכר או מתודלק משיח פרוע ברשתות החברתיות, מבקש לפגוע בכולנו. לעתים, נדמה לי כי הצלחתו הגדולה ביותר להרוס את המשחק, לשבש את שגרת החיים, באה לידי ביטוי דווקא בענישה הקולקטיבית. את ההנאה המרושעת הזאת אני מבקש לקחת ממנו.
 
 
"נדנדות עומדות בין העצים הגבוהים /והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים קוביות נרדמות מסודרות בסל /ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדלאין שם אף גננת שתגיד מה מותר ומה אסור /
וכל הספרים מסודרים על המדף כי אין מי שישמע סיפור"
את המלים הנפלאות הללו כתב יהונתן גפן בשיר "גן סגור". זה אכן לא כל כך נעים לראות גן סגור. זה נורא עוד יותר לפגוש אצטדיון ריק מקהל - הכוח הטוב, המוביל, המחייה, המרגש, המניע את משחק הכדורגל. אולי יש כדורגל בלי אוהדים, כמו שחווינו כבר בתקופת הקורונה, אבל זה לא הכדורגל שאני ואתם רוצים להיות חלק ממנו.
יחד, אני מעז לנבא, ביודעי היטב למי ניתנה הנבואה, ננצח. כקולקטיב.