מאירי, מאמן עתיר זכויות במועדונים ובנבחרת הנוער, טיפח לאורך עשרות שנים שחקנים ומאמנים רבים. יו"ר ההתאחדות, שינו זוארץ: "מוישיק הוא גלויה של ארץ ישראל היפה והטובה, איש כדורגל בכל רמ"ח אבריו, שתמיד שאל את עצמו מה עוד הוא יכול לעשות לטובת קידום הענף. והוא, באמת, הספיק לעשות כל כך הרבה. יהי זכרו ברוך".
ההתאחדות לכדורגל כואבת את פטירתו של משה מאירי, מאמן ופרשן הכדורגל, בגיל 80. מאירי הוא אביו של סגן יו"ר ההתאחדות וחבר הוועדה המקצועית, עו"ד מורן מאירי.
מאירי החל את דרכו ככדורגלן במכבי פ"ת, אך פציעה גרמה לו לפרוש בגיל מוקדם. האהבה למשחק הולידה שינוי משחקן פעיל למאמן צעיר, שהלך והתפתח, תחילה בקבוצות נוער ולאחר מכן בבוגרים. קריירת האימון הארוכה והמרשימה של מאירי בגילים השונים, כמו גם בנבחרת הנוער של ישראל במשך 3 שנים, הקנתה לו מקום של כבוד ברשימת בכירי הענף שאחראים לטיפוח מאות שחקנים ומאמנים לאורך השנים.
שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל: "היתה לי זכות גדולה להכיר את מוישיק שנים ארוכות, כמאמן, כחבר, כמורה דרך. אדם ערכי, גלויה של ארץ ישראל היפה והטובה, שתמיד היה נכון לעזור, להכווין, לתת עצה וכאשר צריך גם להוכיח. כל כך הרבה שחקנים ומאמנים, בסיס הכדורגל הישראלי לאורך עשרות שנים, טופחו על ידי מאירי וזוכרים לו חסד. אנחנו נפרדים היום מאיש כדורגל בכל רמ"ח אבריו, שתמיד שאל את עצמו מה עוד הוא יכול לעשות לטובת קידום הענף. והוא, לגאוותו ולשמחתנו, באמת הספיק לעשות כל כך הרבה. יהי זכרו ברוך".
באוגוסט האחרון חגג מאירי יום הולדת 80 עם בני משפחתו וחברים טובים שהיו חלק מתחנות חייו בכדורגל ובכלל. עיתונאי הספורט אשר גולדברג ליווה את האירוע במהלכו סיפר מאירי על ילדותו בשכונה הסמוכה למגרש מכבי פתח תקוה ההיסטורי, על המועדון שהיה ביתו השני מבוקר עד ערב, מגרש הכדורגל, הכדורסל בית הקולנוע ובריכת מכבי. מאירי הדגיש כי דרך הכדורגל למד ערכים ואהבה לספורט, אותם הנחיל לבני משפחתו ולעוד כל כך רבים שזכו להתאמן תחתיו ולהתפתח לצדו. מאירי זכה להוקרה כיקיר העיר פתח תקווה ויקיר מכבי ישראל על תרומתו לכדורגל. במשך עשרות שנים, עד לתקופה האחרונה בה חלה, היה מאירי פרשן מוביל בצ'רלטון והוא מזוהה בעיקר עם שידורי הכדורגל הגרמני שכל כך העריך.
רן בן שמעון, מאמן נבחרת ישראל ובעבר חניכו של מאירי: "מוישיק היה המאמן הראשון שהעלה אותי לבוגרים, אדם חד ונוקשה, בעל גבולות ברורים, שלפעמים בתור ילד בלבלתי אותם עם פחד. לימים, כשנעשינו חברים קרובים, הבנתי את גודל אישיותו ולבו - אוהב אדם, חומל, בעל הומור שנון וחד. כאשר אימנתי בקפריסין הזמנתי אותו להיות אורח בביתי, וזכיתי לארבעה ימים בהם היה רק שלי. שם הבנתי את הזכות להיות חבר, חניך ותלמיד לשעבר, של אדם כל כך ערכי ומוסרי. מוישיק זכה להיות מוקף בהרבה אנשי כדורגל, שחקנים וחברים לדרך, אבל ההישג הגדול בחייו היתה משפחתו – רעייתו המיוחדת, פנינה, שחינכה כמנהלת דורות של בני נוער, ילדיו אלעד, ישראלה, מורן חבר ילדותי, נכדים מקסימים ואוהבי אדם, שבכל רגע זקופים וגאים לגדול בצדו של מוישיק האהוב. יהי זכרו ברוך".
