עמוד הביתתפריט ראשימגזין

תחילתו של הכדורגל הישראלי

19.9.2010 10:00
תחילתו של הכדורגל הישראלי

גם הכדורגל, כמו מדינת ישראל, קם מייבוש ביצות. "החוּלה" של הכדורגל הישראלי התקיימה בשנות השלטון העות'מאני, כאשר גם כאן היה זה בנימין זאב הרצל שחזה את הנולד עוד לפני שנולדה מכבי תל אביב

אשר גולדברג

הקונגרס הציוני השני, שהתקיים בבאזל בשנת 1898, היה הסנונית הראשונה לפריצת אגודות ספורט עבריות באירופה ובארץ ישראל. חוזה המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל, פנה אל הנוער היהודי בבקשה: "התחברו בחורים, אנו צריכים לכם. אמנו לא רק את רוחכם, כי אם גם את שריריכם. היו חזקים וזקופים ולימדו בשקידה. אני מאמין כי יקום דור יהודים חדש ונפלא בארץ. בני המכבים יקומו לתחייה".

ד"ר מכס נורדאו קרא אף הוא  ליהודי התפוצות, ואמר: "עלינו ליצור שוב יהדות שרירים חזקה! לפנים הייתה קיימת יהדות כזאת. לעינינו גדל נוער יהודי חדש. נהיה לאנשי חיל. יחי הספורט! יפרצו ויפרחו אגודות הספורט העבריות!".

בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20, בראשית תקופת העלייה השנייה, הישוב היה דל וקטן ומנה כמאה אלף איש בלבד. רובם היו אנשים שומרי מסורת, שהתרכזו בערים המסורתיות - ירושלים, חברון, בית לחם, טבריה, צפת ויפו. האחרונה, עיר הנמל, היתה הפתח לארץ ישראל של אז, שנשלטה הטורקים. הישוב היהודי, אשר חי בסמטאות הצרות של יפו, לא חשב על ספורט. ערביי המקום כינו את היהודים "וואלאד אל מיתה" - בני האומה המתה.

בשנת 1906, בשלהי השלטון העות'מאני, עמד העולם בפני מלחמה. ארץ ישראל הייתה ארץ שוממת ברובה, בו בזמן שבערי אירופה המשיכה להתפתח תרבות הפנאי בה תפס משחק הכדורגל מקום חשוב. בתקופה זו החלו לקום אגודות ספורט יהודיות. האגודות הראשונות שקמו באירופה נוסדו בברלין ובקושטא (איסטנבול של היום).

ארץ ישראל החלה להתפתח והמושבות התרחבו, אך עדיין הייתה זו ארץ קשה אשר השלטון העות'מאני, לא עשה מאומה לפיתוחה. צעדים רבים עבר העם היושב בציון בטרם הצליח לפתח תרבות מקומית אופיינית.

משחק הכדורגל הראשון

אגודת הספורט היהודית הראשונה שהוקמה בארץ ישראל נקראה אגודת המתעמלים היהודים - ראשון לציון – יפו. בשנת 1906 הגיע ד"ר ליאו כהן לשמש כרופא בבית החולים היהודי ביפו וכרופאה של הגימנסיה העברית ביפו, שנוסדה שנתיים קודם לכן ונקראה "הרצליה", על שמו של חוזה מדינת היהודים בנימין זאב הרצל שהלך לעולמו בשנת 1904.

ד"ר ליאו כהן, חובב ספורט, יזם יחד עם יחזקאל חנקין, מראשוני אגודת בר גיורא והשומר, את הקמת אגודת הספורט הראשונה, באישור הסולטאן. השניים צרפו למהלך את מאיר דיזנגוף מנכבדי הקהילה. בביתו של דיזנגוף, שבשכונת נווה צדק, נאספה חבורה של נערים, אותם ראו חנקין וד"ר כהן בועטים בכדור סמרטוטים על שפת הים. כמו בכל רחבי אירופה, גם בארץ ישראל הוקמו מועדוני ספורט סביב העיסוק בהתעמלות ואתלטיקה, כשענף הכדורגל היה רק מחלקה אחת בהם.

הנערים, שלא היו אמונים על לאומיות, ציונות וספורט, נרשמו לאגודה. זו הייתה העזה רבה בימים ההם, כאשר כל התארגנות באשר היא נחשדה על ידי התורכים כהתארגנות פוליטית ולאומנית, שהובילה למאסר ממושך או אפילו אל עמוד התלייה.

האישורים מקושטא הבירה, סודרו במהירות בפנקסי השלטונות ביפו, וכך קמה "אגודת המתעמלים היהודים ראשון לציון יפו". למועדון החדש נוספו חברים נוספים מיפו שעסקו בהרמת משקלות, אבל את מירב תשומת הלב של הישוב היהודי משכה קבוצת הנערים שעסקה בהתעמלות, ובכלל זאת במשחק כדורגל יומי על רצועות חוף פנויות (אזור הדולפינריום של היום עד לאזור בו פוגש רחוב אלנבי את שפת הים).

באותה עת, סוף שנת 1906, בשל חוקים בינלאומיים חדשים לא הורשו אוניות שהגיעו מאיטליה, רוסיה וצרפת לעגון בתוך נמל יפו, ועל כן עגנה אוניה צרפתית מחוץ לנמל יפו, ממנה ירד קולונל טורקי צעיר בשם מוסטפה קמאל. זה הגיע לבקר את ידידו הבריגדיר של יפו. מראה של מלחים המגיעים בסירות אל חוף הים היו שכיחים, והם ריכזו קהל יהודי וערבי שצפה בבועטים בכדור. יהושע חסין, שהיה מפקדה הראשון של האגודה הספורטיבית, ארגן את משחק הכדורגל הבינלאומי הראשון. נערי ראשון לציון - יפו שיחקו נגד אנשי האוניה הצרפתית וניצחו 0-3.

בשנת 1909, התרחבה נווה צדק ותושבים מיפו הקימו את "אחוזת בית", שהפכה בימי הסולטאן מוחמד ראשיד, לעיר העברית הראשונה - תל אביב. במהלך השנים 1910-1909 נוצר קשר עם ראש מכבי קונסטנטינופול, חיים אברהם, שהיה בעלה של שרה אהרונסון ממחתרת ניל"י. אברהם הוא סייע למועדון מיפו להצטרף להתאחדות המתעמלים היהודים בגרמניה, מהלך שהוביל להצטרפות לאגודת מכבי האירופית. בשנת 1910 הוחלט באגודה כי המשכן החדש יעבור לגימנסיה הרצליה, שהוקמה בקצה רחוב הרצל. שמה של האגודה הוסב למכבי תל אביב.

במהלך 1912-1911 נוסדו אגודות מכבי בערים: ירושלים, פתח תקווה, זכרון יעקב, חיפה, נס ציונה, גדרה, רחובות, עקרון, באר טוביה וראשון לציון. באוקטובר 1912 נרשמה נקודת ציון  בספורט הארץ ישראלי לאחר שנתקבלה החלטה על הקמת גוף משותף שיאגד את כל האגודות הספורט הישראליות. הגוף נקרא מכבי ארץ ישראל, ובחודש תשרי, בחול המועד סוכות התרע"ד באולם הגימנסיה העברית הרצלייה בתל אביב, מול תמונות ענק של הרצל ונורדאו, נוסדה "הסתדרות מכבי ארץ ישראל". לראשיה נבחרו אביעזר ילין, שרגא נפחה ומשה חסין. מושב ההנהלה נקבע בבית מכבי ירושלים.

בתקופה של השנים 1910 עד 1918, שלהי השלטון העות'מאני בארץ ישראל, הישוב היהודי ובעיקר בני הנוער נדבקו בחיידק הכדורגל. בכל רחבי הישוב החלו צעירים לרוץ אחרי הכדור ולבעוט בו. בתוך אגודות הספורט אורגנו קבוצות כדורגל לצד הענפים הספורטיביים האחרים. מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה, רחובות, גימנסיה הרצליה, מכבי ירושלים ומועדונים ערביים מיפו קיימו ביניהם משחקי כדורגל, שמשכו אלפי צופים למגרשים שהיו פזורים בכול מקום אפשרי.

 בפתח תקווה, שמגרשה היה בעין גנים, התרחש המפגש ההיסטורי נגד מכבי תל אביב, אשר משך אליו כמעט את כל תושבי אם המושבות. במשחק עצמו ניצחה מכבי תל אביב את מכבי פתח תקווה בתוצאה 0:2.

לקבוצת גימנסיה הרצלייה הייתה קבוצת כדורגל חזקה, ששחקניה שיחקו לסירוגין גם מכבי תל אביב. משחקי הגימנסיה נגד מכבי תל אביב התקיימו מספר פעמים במגרש הכדורגל של בית הספר החקלאי  מקווה ישראל, לעיניי אלפי צופים שעשו את הדרך למגרש בעיקר ברגל. המשחקים, בהם הושגו נצחונות לשתי הקבוצות, זכו לסיקור נרחב בעיתונות של הימים ההם.

קבוצות מלבנון וסטודנטים של האוניברסיטה בבירות הגיעו לתל אביב ולאם המושבות על מנת לצפות במשחקי כדורגל מרתקים. צעירי הישוב ששרתו בצבא הסולטאן, נחשפו למשחק הכדורגל שהתפתח במקביל בקונסטנטינופול. אבשלום גיסין, איש המושבה פתח תקווה, יסד בשנת 1912 באיסטנבול את אגודת מכבי פתח תקווה, ורשם אותה באופן חוקי בפנקסי השלטונות העות'מאניים. גיסין, שהיה כדורגלן בקבוצה, שימש עם שובו משירותו בצבא הטורקי, כסגנו של השומר אברהם שפירא.

בשנת 1915 שב ליפו הקולונל מוסטפה קמאל, שלימים נודע בשם  אתא טורק, שמשמעותו: אבי הטורקים אשר נחשב למייסדה של טורקיה המודרנית. אתא טורק, חובב כדורגל מושבע, היה אוהד קבוצת בשיקטאש מאיסטנבול. המנהיג הטורקי ניהל  מערכת יחסים ידידותית עם אנשי מכבי תל אביב, ודאג לקיומו של משחק ראווה בין נבחרת הסולטאן, לבין מכבי תל אביב, שנערך ביפו והסתיים בתיקו 2:2. טורק כבש בעצמו את שער השוויון של הטורקים.

פרוץ המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) הביאה לגיוסם של צעירי הישוב לצבא הטורקי, בתוכם רבים מהכדורגלנים החברים במועדוני הספורט. פעילות הכדורגל והספורט הצטמצמה. אחת הזירות שבה נערך קרב כבד בין הבריטים לטורקים היה סמוך לאצטדיון רמת גן. הבריטים צלחו את הירקון סמוך לכביש הכניסה לאצטדיון הלאומי, כאשר עד היום ניצבת במקום אנדרטה מרשימה לזכרם של הנופלים במערכה לשחרור ארץ ישראל על ידי האנגלים.

בשנת 1917 כבש הגנרל האנגלי אדמונד אלנבי את ארץ ישראל, כשאחרוני הטורקים והגרמנים עזבו את הארץ בשנת 1918. עידן חדש, בעיקר לכדורגל, אמור היה להתחיל בחודשים שלאחר מכן ולהשכיח את 400 שנות האימפריה העות'מאנית. כך תמה תקופה בכדורגל בארץ ישראל והחלה תקופה חדשה.

אלו שמות הבועטים הראשונים בכדור:

הכדורגל בארץ ישראל, שהיתה תחת השלטון הטורקי עות'מאני, התרכז בעיקר בתל אביב ובמושבות יהודה. לפניכם השמות הבולטים של ראשוני הכדורגלנים שהביאו את בשורת הכדורגל לארץ הקודש:

מנחם ארבר, אשר בן דוד, יקותיאל בהרב, משה בורשטין, יוסף ביליס, עמיהוד גור  ( גרוזובסקי ), אהרון גולדיס, יהושע גולדברג, יצחק דוביצקי, דן דנין, שמעון הכהן, יהושע חסין יוסף יקותיאלי, הלל כהן, אריאל כספי, דוד כבשנה, חיים לוי, אליעזר ליפבון, דב, דוד ומשה למפרט, אליעזר לובראני, צבי ליפשיץ, דוד ויעקב מרכוס, אפרים מרכוס, חיים נחמיאס, מרדכי ושלום נמי, ישראל סימקין, אליעזר פולני, יעקב פלג, משה קושניר, משה רוז'נסקי, שמואל רבינזון, משה שוהם, אבנר שלוש, דוד שצדרוביצקי, דוד תדהר.