Skip Navigation Linksעמוד הביתליגותמשחקיםפרטי משחק אחי, אני והיחסים בינינו

אחי, אני והיחסים בינינו

14.4.2021 10:00
אחי, אני והיחסים בינינו

בנובמבר 2020 הלך לעולמו יוסף (יוסל'ה) גולדשטיין, מגדולי השחקנים של הכדורגל הישראלי. יוסף בחר לשחק כדורגל בעקבות אחיו הגדול, חיים, שנהרג במלחמת העצמאות ביום ה-31.8.1948. אנו מציינים את זכרו של חיים ז"ל בפרק מתוך הספר "יוסף גולדשטיין – האיש והאגדה", שכתבה אורלי גולדשטיין

ב-1 בנובמבר 2020 הלך לעולמו יוסף (יוסל'ה) גולדשטיין, מגדולי השחקנים של הכדורגל הישראלי. יוסף בחר לשחק כדורגל בעקבות אחיו הגדול, חיים, שנהרג במלחמת העצמאות ביום ה-31.8.1948. לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, אנו מציינים את זכרו של חיים ז"ל בפרק מתוך הספר "יוסף גולדשטיין – האיש והאגדה", שכתבה אורלי גולדשטיין.


אחי, אני והיחסים בינינו

"חיים היה הבכור והדומיננטי מבין אחי. הוא נולד בתל אביב בכ"ה באדר תרפ"ג, 13.3.1923, למד בבית הספר תחכמוני (רחוב לילינבלום 7, היום משמש כאולפנת בני עקיבא בתל אביב), עבר לבית הספר מוריה (רחוב צייטלין 24), ואחר כך המשיך את לימודיו בבית הספר הטכני מונטיפיורי (רחוב מונטיפיורי 7).
לפרנסתו עבד בתעשיית היהלומים, תחילה במפעל ליהלומים עמיאל, ולאחר שעבר לנתניה עבד במפעל תרשיש. עם חזרתו לתל אביב פתח מלטשה על גג הבניין בתל חי, יחד עם ג'רי (משה) בית הלוי. כך עזר ולקח חלק בפרנסת המשפחה.

חיים היה חבר במכבי "הצעיר", בסניף מרכז, שהיה בבית מכבי שברחוב מכבי 4 (היום ניצב שם בניין מגורים גדול. בעבר היה הבניין צמוד לקולנוע אוריון, ולימים קולנוע אורלי). לשם הלך עם חבריו. כל יום שישי היה הולך עם חבריו לשחק "פטקה בול", משחק שפטקה (פנחס) חפץ, שהיה האפסנאי של מכבי, המציא, ואנחנו היינו הולכים לראות אותם משחקים במגרשי הטניס שהיו אז.

חיים שיחק כדורגל בתחילה במכבי תל אביב, בקבוצת בת של מכבי תל אביב בשם "התחייה", ואחר כך בנוער של מכבי. ב-25.2.1944 עבר לשחק במכבי נתניה, בה שיחק כשנתיים. ב־4.12.46 חזר לאגודת האם, מכבי תל אביב, לקבוצת המילואים, בה שיחק כקיצוני שמאלי.
למרות ששיחק כדורגל, היה נוסע בימי שישי למקום בו נערכו המשחקים ולן שם במקום כלשהו כדי שלא לנסוע בשבת. אם המשחק היה נערך במקום קרוב, היה הולך ברגל למגרש, ושם היה מתלבש ומשחק. המשחקים נערכו בשעות אחר הצהריים. חיים נהג להסתובב עם מגבעת על ראשו.
אבי לא התנגד למשחק הכדורגל, כל עוד חיים נהג לפי הדפוסים של המשפחה. כלומר, כל עוד התקיים אורח החיים הדתי: ארוחת ערב משפחתית ביום שישי, קידוש, ברכת המזון, תפילה בבית הכנסת.
יום לאחר כ"ט בנובמבר, עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייס חיים לחי"ש, ולאחר מכן התייצב במחנה יונה (בצפון מערב תל אביב גן העצמאות). אחר כך עבר לגדוד 53 של חטיבת גבעתי.
מלבד השתתפותו בקרבות, עסק חיים בענייני התרבות של הגדוד. הוא הצטיין בצילום ובהסרטות והתמחה בכך בכוחות עצמו. חיים נהרג במלחמת העצמאות. ב־31.8.1948 יצא עם כמה מאנשי הגדוד להסריט סרט על כיבוש כפר ערבי, שכבר נכבש. עם תום ההסרטה עלתה מכוניתם על מוקש ליד הכפר הערבי ג'יסייר (על הכביש הראשי לבאר שבע, קרוב לקיבוץ גת, חמישה קילומטרים לפני צומת פלוגות). כף רגלו של חיים נקטעה. הוא דימם למוות ומת בדרך לבית החולים.
נסענו לבית החולים שהיה ברחובות. אבי היה באותו זמן בחוץ לארץ, ורק עם חזרתו ארצה, בסביבות ראש השנה, קיבל את הבשורה המרה בירידתו מהאונייה בנמל חיפה מאחותי, שרה. המשפחה התמודדה בקושי רב עם מותו.
תמונתו נכללת בין עשרת הנופלים, עשרה כדורגלנים וביניהם מאמן, חברי מכבי תל אביב, שעל שמם נערכו לאחר קום המדינה תחרויות "גביע העשרה" על ידי אגודות מכבי, כשבשנה השנייה לקיום מפעל זה השתתפו גם קבוצות בית"ר. התחרויות התנהלו בשיטת המפסיד יוצא בשנה הראשונה, ובשנה השנייה בשיטת הליגה.
הגביע היה נודד, שאותו תרמו הורי החללים.
לאחר קום המדינה הוקמה קבוצת ילדים הקרויה על שמו: מכבי "חיים" ואף תרמנו תלבושת. מזה כ-20-30 שנה הקבוצה אינה קיימת.
חיים היה עבורנו מודל, סמל של המשפחה. תמיד הסתכלנו עליו בהערצה. חיים היה מתקן כל דבר, ידיו היו ידי זהב. הוא אף הכשיר גינת ירק, מאחורי הבית, בה גידל כל מיני סוגי ירקות: עגבניות, מלפפונים, גזר, תפוחי אדמה, חסה כרוב וגזר.
חיים היה זה שסלל את הדרך לי ולאחי, מאחר ששיחק כדורגל. תמיד הסתכלתי על חיים בהערצה. הוא היה לי סמל, ואני חיקיתי אותו".