עמוד הביתתפריט ראשי

הכדורגל בעידן המנדט הבריטי

28.9.2010 07:00
הכדורגל בעידן המנדט הבריטי

האנגלים כבשו את ארץ ישראל, הביאו עימם את משחק הכדורגל וסחפו את הישוב לפיתוח הענף. הקמתן של קבוצות הפועל חיפה והפועל ת"א הובילו למשחקי דרבי ראשונים בישראל

אשר גולדברג 

ב-1917 כבש הגנרל האנגלי, אדמונד אלנבי, את ארץ ישראל מידי הטורקים. במהלך שנת 1918, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, התגייסו שחקני מכבי תל אביב לגדוד העברי של צבא הוד מלכותו (הצבא האנגלי), ובמסגרת הגדוד, שירד למצרים, הוקמה קבוצת כדורגל שהורכבה משחקני מכבי. הקבוצה  קיימה משחקי כדורגל רבים נגד קבוצות צבאיות שחנו במזרח התיכון. המכבים שיפרו את יכולתם, כשבלטו במיוחד: אייבי וילסון, אליעזר פולני, יוסף וילנצ'יק, פנחס  בייליס ואפרים גיסין, שהגיע  ממכבי פתח תקווה.

בתחילת 1920 עלה לארץ ישראל מאוסטריה שמעון רטנר, שחקנה של הקבוצה היהודית המפורסמת - הכח וינה. רטנר, שהיה מוכר בכינוי "לומיק", עשה דרכו למכבי תל אביב, שם הפך למאמן שחקן. לומיק הפך את מכבי למועדון מאורגן והנהיג משטר של שלושה אימונים בשבוע. הוא היה הראשון שהביא למכבי תל אביב ולארץ ישראל קורטוב מניחוחותיו ומטעמיו של הכדורגל האירופי. שחקני הגדוד העברי חזרו לשחק כדורגל במסגרת קבוצתם המקורית, מכבי תל  אביב, במגרשם החדש בו נמצא היום גן מאיר ברחוב המלך ג'ורג'. הקבוצה זכתה בנוסף ללומיק גם בחיזוק מצוין של מילו שמורק ומיק אקרמן, ששב. שמה של מכבי תל אביב הגיע לאוזני הבריטים, שהחלו לזמן את מכבי למשחקי ידידות. קבוצות נוספות כמו מכבי ירושלים, מכבי פתח תקווה, נס ציונה וראשון לציון, הרבו לקיים משחקים ששיפרו את יכולתן.

ב-1921 נפל שחקנה ומיסדה של מכבי פתח תקווה, אבשלום גיסין, בקרב על הגנת פתח תקווה. מאז נפילתו הוסב שמה של הקבוצה  למכבי "אבשלום" פתח תקווה. ב-1922 ארגנו פקידי השלטון הבריטי את משחקי גביע פלשתינה על ידי מועדון ספורט קלוב ירושלים. האנגלים הזמינו לתחרויות קבוצה עברית אחת - מכבי תל אביב. מכבי גברה במשחק ידידות מול קהל רב על נבחרת צבאית, שהורכבה מחיילים אירים בתוצאה  1:3.

באפריל 1921 פורק הגדוד העברי ושחקני מכבי שבו לעירם המתפתחת - תל אביב. האנגלים החלו לבסס את שלטונם בארץ ישראל והקימו בסיסי צבא רבים. מגרשי הכדורגל החלו לצוץ ואיתם משחקי הכדורגל, אליהם הוזמנו בהדרגה הקבוצות העבריות.

ב-1923 נערך משחק גביע פלשתינה ראשון, שאורגן על ידי הבריטים על מגרש הכדורגל במחנה סרפנד (צריפין של היום), שהסתיים בתיקו 2:2. אל משחק הגומלין בתל אביב הגיעו צופים רבים ועל משחק זה דברו רבות לאורך השנים בתל אביב הקטנה. מכבי הובילה 1:3 ושופט המשחק, קצין משטרה מירושלים, הרחיק את מילו שמורק על מילים מיותרות. קבוצת בית החולים מסרפנד הפכה את התוצאה מ-3:1 ל-3:4. בדקת הסיום צהלה תל אביב, אחרי שכדור קרן שהגביה סימון נינגח על ידי שי גרזובסקי לרשת וקבע את תוצאת המשחק -  4:4. מפגש הכרעה, שנערך בסרפנד, הסתיים בניצחון בריטי מרשים - 2:9.

הקבוצות העבריות קיימו ליגה פנימית משלהן, כשלגמר האליפות עלו מכבי חיפה ונס ציונה. כוכבי מכבי נס ציונה היו: בן ציון שנידרוביץ', גילר, גוטהולף ואטינגר, שהובילו את בני המושבה לנצחון 0:2 על מכבי חיפה. ב-1923 התקיימה ליגה אזורית בת 8 קבוצות באזור המרכז. שלוש קבוצות: מכבי תל אביב, אילה תל אביב ומכבי נס ציונה צברו מספר נקודות זהה – 12, אך בתואר האליפות זכתה מכבי תל אביב בשל יחס שערים טוב יותר.

ב-1924 התקיימו משחקים על "מגן שמשון". מכבי נס ציונה הביאה למושבה את המגן המרשים לאחר נצחון על מכבי ירושלים בתוצאה 0:1 . ב-1925 זכתה ב"מגן שמשון" מכבי תל אביב, שהביסה במשחק הגמר את מכבי אבשלום פתח תקווה בתוצאה 0:7 . אייבי וילסון כבש שלושה שערים ושמעון לומיק הוסיף צמד. מכבי זכתה כעבור שנה ב"מגן שמשון" נוסף, הפעם לאחר ניצחון גדול - 1:6, על מכבי חשמונאים ירושלים.

הדרבי החיפאי הראשון

בשנת 1924 הוקמה על ידי קבוצת פועלים, שסללה כביש מחיפה תחתית לאזור הטכניון, קבוצת כדורגל שהפכה כעבור מספר חודשים להפועל חיפה. עם סיפוחה של הפועל חיפה להסתדרות הפועל, החלה היריבות ההיסטורית בינה לבין מכבי חיפה. קבוצת הכדורגל הפועל חיפה הייתה קבוצת הפועל הראשונה בענף בארץ ישראל, ממנה עלה הרעיון להקים קבוצת כדורגל להפועל גם בתל אביב.

בחודש ינואר 1924 סערה הארץ ישראל בעקבות ביקורה של קבוצת הפאר היהודית מאוסטריה "הכח וינה". שחקני הכוח וינה הגיעו ממצרים אחרי סדרת משחקים מלהיבה נגד קבוצות מקהיר ואלכסנדריה, ומשחקים נוספים נגד נבחרות צבא בריטיות. כרבבת צופים הגיעה למגרש מכבי תל אביב במקום בו נמצא היום שוק לוינסקי, בין הרחובות סלמה וצ'לנוב. הלימודים בתל אביב הופסקו לפני הצהריים, וגם  הגשם השוטף לא הרתיע  את ההמונים שהגיעו לחזות במשחק מצוין בתוך שלוליות מים ענקיות.

מכבי תל אביב פתחה בהרכב הבא: שוורץ, שמורק, רובינשטיין, סלונים לומיק, מרכוס, גרוזובסקי, פולני, וילסון, סימון, קומרוב.

הכח וינה פתחה בהרכב הבא: דולדינג, גולד, פולאק, סלוצקי, מולנר, גוטמן, כץ, גרינוולד, הויזלר, שוורץ, נמש.

הכח וינה זכתה לתשואות בלתי פוסקות, שיחקה בקלילות, שמרה על הרגלים והציגה משחק צירופים, ממנו התלהבו בעיקר הצופים הבריטים. לאחר  שלושה שערים של האורחים, הגעיה פריצה נהדרת של שמעון לומיק, שהלך עם הכדור לבדו ממחצית המגרש ומתוך הרחבה בעט כדור חזק פנימה. היה זה  שער כבוד, שאחריו ניגש אל לומיק הרץ המרכזי של הכוח וינה - בלה גוטמן, וחיבק את הכובש המאושר. הוינאים כבשו בהמשך  שני שערים נוספים ונצחו בסופו של דבר 1:5.

כעבור שנה, ב-1925, ביקרה הכח וינה פעם נוספת בתל אביב. הקבוצה היהודית הטובה בעולם הביסה ללא כל קושי את מכבי המחוזקת בתוצאה 2:11. ביקורי הכח וינה והמשחקים שקיימה ברחבי הארץ הוסיפו לעניין הכללי בעולם כדורגל דאז, גם בשל גלי העלייה מאירופה לארץ ישראל.

בסיומה של  שנת 1925 התקיים הדרבי החיפאי הראשון בו גברה הפועל על מכבי בתוצאה: 0:3. מגרשה הראשון של הפועל חיפה היה בסמוך למושבה הגרמנית, כאשר קבוצת כדורגל חזקה נוספת ששיחקה בחיפה הייתה זו של פועלי הרכבת.

בפסח של אותה שנה נערך בירושלים גמר "גביע האביב". קבוצת הצבי גברה על הגיבור  1:2. בירושלים נוסדה באותה שנה הפועל ירושלים, שקיימה את משחקיה על המגרש בו התקיימו הכינוסים של מכבי ארץ ישראל. באותה שנה, לאחר התפרקות קבוצות הצבי והגיבור, קמה בירושלים, מכבי חשמונאים ירושלים שזכתה באותה שנה בגביע ראש העיר נאששיבי לאחר ניצחון על קציני הצבא בירושלים - 1:2. בדצמבר 1925, לרגל כנס ארצי של ועידת מכבי, התקיים משחק מלהיב בו נפרדו מכבי תל אביב וחשמונאים ירושלים בתיקו 3:3.

ב-1925 הפליגה מכבי תל אביב כקבוצה הראשונה שיצאה מארץ ישראל לאירופה. הקבוצה השתתפה בקונגרס מכבי בוינה, שם שיחקה לעיני 50 אלף צופים נגד הכח וינה. גם הפעם ניצחה וינה בתוצאה  1:5. המכבים שיחקו בצ'כוסלובקיה וקיימו סידרת משחקים ארוכה נגד קבוצות מקהילות פולין. בכל אירוע נכחו אלפי יהודים, שביקשו לעלות לפלשתינה, אך שערי הארץ היו כבר נעולים על ידי הבריטים. מכבי שיחקה נגד מכבי ורשה, לרגל עשור לקיומו של המועדון היהודי בבירת פולין , נגד הכח לובלין, הכח בנדין, הכח בלז, בר כוכבא רדום, מכבי סוסנוביץ', הכח בנדין, ברית לודג', צבא ביאליסטוק וקבוצת הצבא ורטה מצ'נסטכובה.

המשחק נגד ורטה לווה באלימות של האוהדים הפולנים, ורק התערבות של צעירי גורדוניה והמשטרה הסתיים המשחק ללא נפגעים. מכבי תל אביב קיימה במסעה 17 משחקים, מתוכם ניצחה בתריסר, נוצחה בשניים ושלושה מפגשים הסתיימו בתיקו.

בסוף 1926 יצאה הכוח וינה מאוסטריה למסע משחקים בארצות הברית. הכדורגלנים היהודים הלהיבו את חובבי הכדורגל, שמילאו את היציעים בערים בהן שיחקו. מועדוני הכדורגל האמריקאים פנו בחשאי לשחקנים רבים של הכח והציעו להם חוזים כספיים מפתים. שמות כמו בלה גוטמן, שוורץ, נמש, פביאן ואגון פולק חתמו על חוזים עטורי דולרים ולא שבו לאוסטריה. העיתונות בוינה הציגה את העניין כ"מסע לאלדורדו, המסע אל הזהב", וכך הסתיים עידן הכח וינה המפואר.

חלק מהכדורגלנים האוסטרים היהודיים כמו לאיוש הס, אגון פולאק, הויזלר, נאמש ומייסדי הכוח וינה - ד"ר איגנץ' קרנר וארתור באר עלו לישראל וניצלו משואת יהודי אירופה בימי מלחמת העולם השנייה. לעומתם, שחקנים שחזרו מאמריקה לוינה בתום המסע ב-1926, מצאו את מותם באותה שואה.

באוקטובר 1926 הוזמנה מכבי תל אביב לטקס פתיחת מגרשה החדש של מכבי חשמונאים ליד שכונת הבוכרים. לאחר נאום ברכה של יו"ר מכבי בארץ ישראל, אבנר שלוש, ניצחה הקבוצה התל אביבית  את בעלת המגרש 2:4.

הדרבי התל אביב הראשון

ב-1927 נוסדה קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, שרוב שחקניה היו מקבוצת אלנבי. קבוצת אלנבי היתה קבוצה שהוקמה 4 שנים קודם לכן על ידי נערים שגרו ברחוב דרך הים. שמו של הרחוב הוסב לרחוב אלנבי לכבודו של המצביא האנגלי, כובש הארץ מידי הטורקים. תחילה השתייכו שחקנים אלה למכבי תל אביב, וכשנוצרה בעיה להעלותם יחדיו לקבוצה הבוגרת, סירבה החבורה המלוכדת להיפרד.  בנוסף, שחקני אלנבי לא אהבו את הקו המקצועני של מכבי וביקשו להמשיך בקו חובבני טהור. ההצעה לעבור יחד למועדון הפועל תל אביב התקבלה פה אחד בתנאי שהשם אלנבי ישמר. שחקני קבוצת אלנבי  פרשו ממכבי ועברו להפועל, שעד כה היתה סניף ללא קבוצת כדורגל.

בין השמות הבולטים בקבוצת אלנבי היו: האחים לבית פוליאקוב, האחים מאייר, אברהם נודלמן, יוחנן סוקניק וישראל בריקר. כבר אחרי משחק בודד נשארה הקבוצה החדשה בלי השם אלנבי על החולצות, והפכה להפועל תל אביב, שתוך מספר חודשים נמנתה על המועדונים המובילים בארץ יחד עם הפועל חיפה, חשמונאים ירושלים ומכבי תל אביב.

שנת 1927 היתה שנה שהביאה עמה ביקורים רבים של קבוצות מהאזור, בעיקר מלבנון וממצרים.  ארסנל קהיר, נבחרת הסטודנטים וקבוצה משובחת מאלכסנדריה, מצאו שהכדורגל בפלשתינה נמצא במגמת התקדמות. קבוצת מכבי חשמונאים ירושלים יצאה לסיור משחקים לא מוצלח בקהיר ולא הצליחה להלהיב את האוהדים המצריים. שביתת פועלי הרכבות בקהיר השאירה את האוהדים בבית וגרמה נזק כספי למארגנים ובראשם לדוד תדהר, שכיסה בכספו את ההפסדים.

בארצות הברית ביקשו להביא למשחקי ידידות קבוצה תואמת להכח וינה, שהלהיבה בזמנו את ההמונים. הרווח הכספי הפך לנושא המרכזי שהניע את מסע מכבי הגיבור חיפה לאמריקה. בארץ התנהל ויכוח ציבורי רעיוני בעד ונגד המסע, שמטרתו המוצהרת הייתה פגישה עם יהדות ארצות הברית בני יורק, שיקאגו, פילדלפיה, בוסטון, לוס אנג'לס, קליבלנד ודטרויט. ראשי המשלחת - חיים ויסברג ואליעזר ילין, צרפו להפלגה את שמעון לומיק וליבלה זליבנסקי ממכבי תל אביב, את יעקב שטרן מהפועל חיפה ואת בלה רוזנברג מחשמונאים ירושלים. בנוסף אליהם צורפו למסע שחקנים מקצוענים מהונגריה.

במסע צברה הנבחרת ארבעה ניצחונות, ארבעה הפסדים, תיקו בודד ובעיקר הפסדים כספיים גדולים. כדורגלנים רבים חתמו על חוזים במועדונים מקצוענים ברחבי ארצות הברית ורק בודדים שבו ארצה. בדומה להכח וינה, שנעלמה ולא הצליחה להשתקם, גם הגיבור חיפה סיימה פרק בכדורגל הארץ ישראלי.

בפברואר 1928 נערך הדרבי הראשון בין מכבי להפועל תל אביב, בו ניצחה מכבי 0:3. כעבור חודשים גמלה הפועל ליריבה העירונית בנצחון צנוע - 0:1. רוחות חדשות של פיוס בין מרכזי מכבי והפועל החלו לנשוב, והדרך להקמת ההתאחדות לכדורגל נסללה.