עמוד הביתתפריט ראשי

חברים מספרים על בן דרור

18.5.2012 05:30
חברים מספרים על בן דרור

טורניר "אלוף האלופים" לזכרו של ישראל בן דרור ייערך מחר (שבת) בפעם החמישית ברציפות. זאביק זלצר ואשר בלוט מספרים על "הגדול מכולם!"

מורה לחיים - זאביק זלצר

ישראל בן דרור היה המאמן שלי בקבוצות הנערים, הנוער והבוגרים של מכבי פ"ת. מאוחר יותר זכיתי לשחק לצידו בהרכב הראשון של פ"ת עוד בטרם מלאו לי 16 שנים. כמה שחקנים זוכים לשחק לצד מאמנם, מושא הערצתם?

כמאמן, הקדים ישראל את דורו בנושא אימון ושיטות משחק, שבאו לידי ביטוי בדרישות שלו מבחינה פיסית. לא רק כדורגל, אלא אמונים מתחום האתלטיקה, הבונים את יכולתו של השחקן ובונים אותו לא רק ככדורגלן אלא כספורטאי. בן דרור לקח אותנו, הנערים, לצפות בתחרויות אתלטיקה. בעיקר בריצות קצרות וארוכות, ותחרויות בקפיצה לרוחק וקפיצה לגובה. זאת כדי לשפר את היכולת האירובית, הקואורדינציה ולחזק אותנו מנטאלית. האימונים של בן דרור היו תחרותיים, מלהיבים ומרגשים. דיברנו על האימונים וספרנו את השעות עד לאימון הבא.

ישראל נהג לומר שכל אלה אותם הוא אימן ידעו כי מיד לאחר שריקת השופט לסיום המשחק, מתחילים לחשוב על המשחק הבא. הוא ידע לגרום לשחקניו להיבנות גם לאחר אכזבה, כי לאחר כל משחק מאכזב דאג להדגיש את הנקודות החיוביות ולא אפשר לשחקנים לשקוע במרה שחורה. הוא היה זה שפעל להרמת המורל עוד במשאית בדרך הביתה ממשחקי החוץ.

כששיחקתי לצידו של בן דרור, עזרו לי כל הדברים אותם למדתי ממנו לפיתוח הקריירה שלי כשחקן. לא היה מאושר ממני כאשר חלק מהמסירות ומהרמות הכדורים שלי הביאו את ישראל לכיבוש שערים.

נושא ייחודי בו הצטיין ישראל היה בתחום הוצאת כדורי החוץ שלו. הוצאות החוץ שלו היו כמו בעיטת קרן וסיכנו את שער היריב. הכדורים שנזרקו אל תוך רחבת העונשין, היוו סכנה ממשית לשוערי היריב. לפני משחק נגד מכבי פ"ת, נהגו מאמני הקבוצות לאמן את קבוצתם ולהכינם מראש נגד הוצאות החוץ של בן דרור. היום משחק בקבוצת סטוק סיטי בליגה האנגלית רורי קלאפ, אשר הקבוצות נגדן משחקת סטוק מתרגלות מערך כנגד כדורי החוץ שלו. ישראל בן דרור הקדים ב-60 שנים את השחקן האנגלי.

כדורגלן ואיש המופת - אשר בלוט

מבחינתי זה בלתי נתפס לדבר על ישראל בלשון עבר ולהוסיף לשמו את ראשי התיבות ז"ל. נדמה כי בכל רגע הוא עשוי להיכנס בסערה ולהרעים בקולו המהדהד "אני כאן". בן דרור היה משכמו ומעלה, עלם חמודות ושחקן כדורגל נפלא משורות הנוער של מכבי אבשלום פ"ת.

את ישראל פגשתי לראשונה בשנת 1946, כאשר קבוצתי, הפועל הצפון ת"א, נסעה למשחק ידידות נגד נבחרת בית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר סיום המשחק הזמין אותי ישראל לחדר האוכל לכיבוד קל ואמר לי שאהב את האופן בו כדררתי. לגמנו יחד מהגזוז הקר ודיברנו על השאיפה לשחק בהרכב הקבוצות הבוגרות שלנו. ראיתי את אופן התנהלותו של ישראל מול חבריו ואת ההילה שיצר סביב קבוצת הכדורגל של ביה"ס, ונראה היה כי מדובר במנהיג בצמיחתו.

עוד מגיל צעיר הפך ישראל לאחד המדריכים הנערצים על הנוער בסניף מכבי הצעיר באם המושבות. פגשתי בישראל שוב בשנת 1950, כאשר התגייסנו לצה"ל. בעת שירותנו הצבאי הפגיש  אותנו הכדורגל במשחקי גביע הרמטכ"ל, שהיו פופולריים מאוד באותה תקופה. שנינו שיחקנו בנבחרת פיקוד ההדרכה, והשחקן הבולט שלנו היה ישראל בעל הבלורית הבלונדית והנוכחות במגרש ומחוצה לו.

במשחקים, שנערכו במגרש הכדורגל בצריפין, נכח גם סגן אלוף צעיר חובב כדורגל בשם יצחק רבין, שישראל הרבה לשוחח עמו. לאחר הזכייה ב'גביע הרמטכ"ל יגאל ידין', סיפר לי ישראל כי עבר את מבדקי הקצונה בהצטיינות וכי פניו לבה"ד 1 לקורס הקצינים.

זכור לי מסעה של נבחרת צה"ל בכדורגל לקפריסין. בן דרור, בעל דרגת סגן המשנה, הסמיק בכל פעם שאנו, הסמלים והטוראים, הצדענו לו כמנהג הימים ההם. בערבים, בניקוסיה, ארגן בן דרור ערבי שירה ישראלית ולנו נדמה כי קול שירתו הרמה לבטח נשמע עד למרגלות הר הכרמל בחיפה.

ב-1952 זכתה מכבי פ"ת בגביע המדינה לאחר ניצחון 0:1 על מכבי ת"א, והיה לי נדמה כי באותו הרגע היה ישראל האדם המאושר בעולם. ב-1954 היה בן דרור שותף במסע הקסם ליבשת השחורה - דרום אפריקה, שם למדנו להכיר את הספורטאי והג'נטלמן שאהב את החיים והיה מלא שמחת חיים ואושר. בעת היותנו בלורנצו מרקס, נעלם לנו ישראל במרכז העיר. החיפושים אחריו העלו חרס בידינו עד אשר חלפנו ליד בית מלון מרכזי בעיר ושמענו את שירו המפורסם של פרנק סינטרה "I did it my way" בוקע מהרמקול. הקול היה לא אחר מקולו של ישראל, ששר אותו מעל הבמה המרכזית בגן האירועים.

עד שנת מותו ארגן בן דרור בכל יום עצמאות אירוע לשחקני המסע הנוסטלגי לדרום אפריקה בביתו. היה זה אירוע שככל שנקפו השנים, החלו להיעדר ממנו שחקנים שהלכו לעולמם. ישראל היה סמל היושר על המגרש, ספורטאי, חבר אמיתי ואוהב מדינת ישראל. בעת נגינת "התקווה",  הרעים קולו ונדמה היה כי שחקני היריב חשו בפיק ברכיים למשמע קולו העמוק שיצר אווירה של קדושה.