עמוד הביתתפריט ראשי

חלמתי לשחק כמו נחום סטלמך

7.5.2012 05:30
חלמתי לשחק כמו נחום סטלמך

היום יתקיים טקס חלוקת מלגות קרן סטלמך, על שם נחום סטלמך ז"ל. חברו לנבחרת אמנון אהרונסקינד, מספר על 'ראש הזהב' 

אמנון אהרונסקינד

בעונת המשחקים שהחלה בשנת 1954 בלטה קבוצת הפועל פ"ת, שקראה תיגר על האלופה מכבי ת"א. בקבוצה היו שחקנים צעירים רבים, אבל שם אחד בלט במיוחד - שמו של הקשר הימני נחום סטלמך. שיחקתי בקבוצת הנוער של מכבי ת"א וראיתי מקרוב את אגדות הכדורגל אלי פוקס, שייע גלזר, איציק שניאור ויוסלה מירמוביץ'. כנער, חלמתי לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א ובנבחרת ישראל כמו נחום סטלמך.

נחום עשה זאת בשורות הקבוצה מאם המושבות בטרם מלאו לו 18 שנים. חלומי הגדול התגשם ב-1956, כאשר עליתי לקבוצה הבוגרת של מכבי בגיל 16. המשחק השני שלי היה נגד הפועל פ"ת, ובלילה חלמתי על המשחק בו אפגוש את סטלמך, שהוביל את הקבוצה עונה קודם לכן לתואר האליפות ההיסטורי.

כאשר עלו הקבוצות למגרש, הופיע מולי אליל נעורי. זה היה מהפנט לראות מקרוב את הופעתו מלאת הביטחון וכל פריט בלבושו נקי ומצוחצח. ניסיתי לגרש את המחשבות שהסיחו את דעתי ולהתרכז במשחק עצמו. לפתע, מחמת המאמץ, נתפס לי השריר בירידה מנגיחה. שכבתי על הדשא והראשון שניגש אליי והחל לעסות את רגלי כדי לשחרר את השריר היה נחום סטלמך הגדול. הוא לא הרפה עד שעמדתי על רגליי. "אמנון, אתה יכול לשחק?", הוא שאל אותי, והייתי כחולם. סטלמך הגדול קרא לי, לילד מרחוב הקישון בת"א, בשמי הפרטי ודאג למצבי. לו הייתי יכול להשיג נייר ועיפרון לא הייתי מתבייש לבקש ממנו את חתימתו באותו המעמד.

סטלמך הפך לכדורגלן מספר 1 בישראל. מספר 8 של נבחרת ישראל שבא מ'אומלאבס' (הכפר הערבי שנרכש ע"י ראשוני פ"ת ועל אדמותיו נבנה המקום). ב-1956 שיחקה נבחרת ישראל נגד נבחרת רוסיה באצטדיון ר"ג. הייתי בין 70 אלף האוהדים באצטדיון. בדקה ה-66 כבש סטלמך את שערו של לב יאשין, גדול השוערים בתבל באותה תקופה, בנגיחה ממסירה של חברו וידידו, בועז קופמן. האצטדיון רעד ואני קפצתי וצהלתי בשיגעון. שמחתי שנחום היה זה שעשה את הבלתי יאמן (זה היה השער הראשון שכבשה נבחרת ישראל אי פעם באצטדיון ר"ג).

אמנם בסיום הפסדנו 2:1, אך השער ההיסטורי של סטלמך זכור לנצח. עיתונאי מפ"ת כינה את סטלמך "ראש הזהב", וכינוי זה דבק בנחום לאורך כל הקריירה. ב-1957 הוביל סטלמך את הפועל פ"ת לזכייה בגביע המדינה. הקבוצה גברה על מכבי יפו, וזכתה בתואר זה לראשונה בתולדות המועדון לאחר ניצחון 1:2 משערים של זכריה רצאבי וסטלמך.

כל המדינה התאחדה באהבתה להפועל פ"ת ולנחום, שכעבור יומיים הציג את הגביע באולמי גיל בפ"ת במהלך נישואיו לנירה. ב-1959 הוביל סטלמך את קבוצתו עם חבריו הנפלאים לתואר אליפות, אשר לימים היה הראשון מתוך חמש אליפויות רצופות שאף לא קבוצה אחת בישראל הצליחה לחקות מאז.

בגמר גביע המדינה פגשה פ"ת את הדאבליסטית מ-1958, מכבי ת"א, והיתה הפייבוריטית לניצחון. זה היה אחד המשחקים הדרמטיים ביותר במשחקי גביע המדינה - מכבי הובילה 0:4 עשר דקות לפני סיום המשחק. בתוך עשר דקות כבשה פ"ת שלושה שערים, ושער השוויון כבר היה באוויר. הדרמה היתה גדולה עד לשריקת הסיום, אולם מכבי הצליחה לשמור על היתרון וניצחה 3:4.

האכזבה של הפתח תקוואים היתה גדולה, כאשר ברקע נשמעו קולות הצהלה של שחקני מכבי. כשנשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, העניק את הגביע לקפטן הצהוב, שייע גלזר, ראיתי את נחום עובר בין שחקני קבוצתו, מחבק כל שחקן ולוחש דברי עידוד באוזנו. הוא היה ממש הקפטן המושלם.

ב-1960 יצאה נבחרת ישראל לאליפות אסיה בסאול שבדרום קוריאה. המאבק על רשימת  17 השחקנים האמורים לצאת לטורניר היתה גדולה. סטלמך כבר היה הקפטן שנבחר על ידי השחקנים והמאמן גיולה מנדי. הוא החזיק בשיא ההופעות כקפטן הנבחרת הלאומית, כשענד את סרט הקפטן 49 פעמים.

ערב הטיסה לסאול נקבעו שמותיהם של 16 שחקני סגל. השחקן ה-17 והאחרון אמור היה להיקבע לאחר משחק אימון נגד שמשון ת"א. עליתי רועד למגרש, כשנחום ניגש אליי ואמר: "אמנון, אל תתרגש, אמסור לך ככל שאוכל. תראה להם את יכולתך ואל תהסס לבעוט לשער, אדאג שאף אחד לא יעיר לך".

כשהחל המשחק חשתי כאילו נחום היה השחקן היחידי במגרש. שיחקתי בביטחון, בעטתי לשער וכבשתי ארבעה שערים. המתח היה גדול, אצלי ובקרב שחקנים נוספים שהיו מועמדים לטיסה. בערב נכנסו לחדרי נחום ועוזר המאמן, אדמונד שמילוביץ', ובישרו לי כי נבחרתי להיות השחקן ה-17 בסגל.

ראיתי מקרוב את נחום כשחקן וכקפטן הנבחרת דואג לנוחיות כולם, יוצר אווירה נפלאה, ובמקצועיות ובעזרת חוש הומור גיבש אותנו מחבורת שחקנים מקבוצות שונות לנבחרת מאוחדת המקדישה את הכל למען מטרה משותפת - להאדיר את שם מדינת ישראל בעולם.

הופעת הבכורה שלי במדי הנבחרת היתה בניצחון 1:5 על דרום וייטנאם. בדקה ה-70 היה זה נחום שבישל לי את השער הראשון בהופעתי הראשונה בנבחרת. סטלמך גם היה השחקן הראשון שרץ לחבק אותי לאחר השער ולחש לאוזני: "ידעתי שתצליח". מאז התהדקו קשרי הידידות עם נחום ורעייתו נירה.

לימים, כשלמדתי בניו יורק, הגיעה משפחת סטלמך לבקר אותי ואת משפחתי. יחד עם רעייתי טלי  אירחנו אותם ומאז הפכנו למשפחה קרובה. מותו של נחום בטרם עת היכה אותי בהלם. עד היום איני מעכל שלא אשמע יותר את קולו הנעים קורא בשמי ומאחל לי חג שמח לקראת כל אחד מחגי ישראל.

 

הכותב, אמנון אהרונסקינד, היה כדורגלן במכבי ת"א ומכבי נתניה, ושחקן נבחרת ישראל בשנות ה-50 וה-60. כיום חי אמנון בניו יורק, שומר על קשר עם חבריו בישראל ומבקר אותם בארץ בתדירות גבוהה.