7.12.2014 09:00
איזה באסה

משחקי דרבי שלא מגיעים לסיומם אינם המצאה מדכדכת של עונת 2014/15. מתברר כי כבר בנובמבר 1957, גם אז בדקה ה-30, הפועל ת"א  ומכבי ת"א לא הצליחו לעבור בשלום 90 דקות

אשר גולדברג

רבות דובר על הדרבי האחרון בבלומפילד בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב, שהופסק בדקה ה-30 בעקבות פריצת אוהדים לדשא, לאחר ששחקן מכבי ת"א ערן זהבי הותקף על ידי אוהד הפועל. ההלם, הכעס והתחושה שמשחק הכדורגל האהוב על רבים מאוים היו לקונצנזוס.

מי שחשב כי מדובר באירוע תקדימי, ודאי יתעצב לגלות כי הדבר אינו נכון. בדיוק לפני 57 שנים, באותו מגרש, שאז נשא את השם "באסה" (הביצה) והכיל כעשרת אלפים מקומות ישיבה על יציעי עץ, נערך משחק דרבי בין הפועל למכבי, שגם הוא, קשה להאמין, פוצץ בדקה ה-30.

את עונת הכדורגל 1956/57 סיימה הפועל תל אביב במקום הראשון והביאה למועצת הפועלים ולאלפי אוהדיה תואר אליפות ראשון לאחר קום המדינה. עד לאליפות האמורה זכו בתואר הנכסף רק מכבי תל אביב (3 פעמים) והפועל פתח תקוה (אליפות בודדת). את עונת 1956/57 פתחו  10 קבוצות. היא יצאה לדרך ב-1 בדצמבר 1956 ובתוך 4 חודשים וחצי, ב-13 באפריל 1957, הוכתרה הפועל תל אביב לאלופה.

את הפועל תל אביב אימן היוגוסלבי איבן יזבנצ'יק, לשעבר שחקן קבוצת סראייבו ונבחרת יוגוסלביה. בצד ותיקים כמו יעקב חודורוב, חיים גלזר, רחביה רוזנבויים ואשר בלוט, שילב יזבנצ'יק גם צעירים מבטיחים כמו גדעון טיש, איצ'ה מנחם, בני ודני גולדשטיין, אורי קוויאטק, שמואל כהן, בן ציון צינוביץ', מיכאל מיכאלוב, פנחס יהודיוף ואמציה לבקוביץ'.

יזבנצ'יק הפך את הפועל תל אביב לקבוצה מקצוענית. "כבר באימון הראשון הוא אמר לנו את המילה הסרבית 'היי- דמו', שפירושה קדימה", נזכר רחביה רוזנבויים. "עד אז היינו רגילים לקיים 2-3 אימונים בשבוע, ויזבנצ'יק עבר מיד ל-4-5 אימונים, כאשר לפתע הוזמנו השחקנים לאימוני בוקר. הכרנו דברים שלא פגשנו קודם".

בשל הפגרה הארוכה החליטה ההתאחדות לכדורגל לקיים טורניר מרובע על גביע העיר תל אביב בהשתתפות מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי יפו ובית"ר תל אביב, ארבע הקבוצות הבכירות בליגה הראשונה (בני יהודה ושמשון תל אביב שיחקו אז בליגה השנייה, ליגה א'). למשחק הגמר העפילו מכבי תל אביב והפועל תל אביב.

ב-23 בנובמבר 1957 גדשו עשרת אלפים צופים את יציעי העץ החורקים של מגרש "באסה". מאמן הפועל תל אביב העלה למגרש את יעקב חודורוב, שמואל כהן, בן ציון צינוביץ', אמציה לבקוביץ', גדעון טיש, אשר בלוט, אורי קוויאטק, איצ'ה מנחם, חיים גלזר, פינחס יהודיוף, מיכאל מיכאלוב. מאמן מכבי תל אביב, יוסף טסלר, הציב בהרכב את: אברהם בנדורי, יהושע ריגל, שאול מתניה, נח רזניק, בנימין רבינוביץ', יונה פוקס, יוסף גולדשטיין, שמואל ישראלי, שייע גלזר, יצחק נחמיאס
ורפי לוי. במרכז ההתקפה של שתי הקבוצות שיחקו האחים לבית גלזר - חיים בהפועל, שייע במכבי.

המשחק היה צמוד וכלל פגיעות גופניות רבות, שהזכירו את שני משחקי הדרבי הסוערים בעונה הקודמת 1956/57. על המגרש ובטריבונות סערו הרוחות לאחר ששער נאה של הפועל, מרגלי חיים גלזר, נפסל. בדקה ה- 30, בדיוק כמו בדרבי האחרון בבלומפילד, יצא המשחק מכלל שליטה לאחר שנפסק כדור עונשין מ-11 מטר לזכות מכבי, בעקבות הכשלה של שייע גלזר ברחבה על ידי בלם הפועל אמציה לבקוביץ'.

על המגרש נוצרה מהומה שנמשכה כעשר דקות וכללה דחיפות וקללות בין השחקנים. ההתרחשויות הולידו כמובן גם התלהטות ביציעים, ואוהדי הפועל החלו לטלטל את הגדרות. לאחר דקות ארוכות הונח הכדור על הנקודה הלבנה, והבועט הקבוע של מכבי, נח רזניק, התכונן לבעוט, אלא שהכדור נבעט מספר פעמים לעבר היציעים על ידי שחקני הפועל. הרוחות נרגעו מעט ורזניק היה נכון לבצע את הבעיטה."הנחתי את הכדור על הנקודה הלבנה", שיחזר השבוע רזניק, "צעדתי לאחור ולפתע ספגתי אגרוף
בפנים. שחקן הפועל תל אביב, אתו שיחקתי בנבחרת ישראל ואף היה חבר טוב שלי, השכיב אותי
על הקרקע. קמתי במהירות מתוך המהומה, כשרוב השחקנים כבר זזו לאחור, ונגשתי לבעוט.
אלא שבין הקורות לא עמד השוער יעקב חודורוב, שעזב את המקום במחאה על כך שלטענתו
הפנדל לא היה ולא נברא ופנה לחדרי ההלבשה. בעטתי את הכדור אל תוך השער הריק. השופטים
החליטו להפסיק את המשחק ושרקו לסיום. המשחק פוצץ".

מנהלי מכבי תל אביב ושחקניה מיהרו להניף את הגביע הענק, שהוצב על שולחן בצדי המגרש, וזה
היה האות לפרוץ מהומה נוספת בין השחקנים. הפעם ההתלהטות שככה מהר והשחקנים של שתי
הקבוצות התיישבו במרכז המגרש וצפו במהומה ביציעים. על האוהדים הסוערים ביציעים ועל
חבריהם לקבוצות, השקיפו מן הצד, מחובקים, האחים חיים (הפועל תל אביב) ושייע (מכבי תל אביב) גלזר.