עמוד הביתתפריט ראשי

גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים

20.9.2012 11:35
גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים

סיפור מרגש על שחקניה של הקבוצה מהבירה, היו לוחמים בשורות מחתרת אצ"ל. בעקבות פיצוץ בנין הבולשת הבריטית, הוגלו לאריתריאה

אשר גולדברג

בשנת 1936 קמה בירושלים קבוצת כדורגל בשם 'מנורה'. הקבוצה זכתה לתלבושת ספורט ראשונה מעו"ד אהרון ברוך שהיה חובב כדורגל. באותה תקופה עמד בראש סניף בית"ר בירושלים דוד הורן, אשר אסף צעירים אידיאליסטים, המזוהים עם התנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי, וביחד עם שחקני קבוצת 'מנורה', הקים את קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים.

הצעירים שהצטרפו לשורות הקבוצה לא עשו זאת רק ממניעים ספורטיביים, אלא האמינו כי יש להיאבק בבריטים בדרך של מאבק מזוין, לסלקם מן הארץ ולהקים בה את מדינתו של העם היהודי.

הקבוצה לא נרשמה כקבוצה רשמית בהתאחדות לכדורגל. עם שחקני הקבוצה המיוחדת הזאת נמנו חיים קורפו שלימים שימש כשר התחבורה בממשלתו של מנחם בגין, דב מילמן, גרשון אברמוביץ', חיים גרוסברג, יוסף ריפס, דוד אנגל,שלמה כהן, יעקב בק, יצחק טסלר, דוד אילן, משה ויצחק ברוך ואשר בנזימן, שלימים היה החלל הראשון של האצ"ל בהתקפה על בנין הבולשת הבריטית בירושלים.

סמלה ההיסטורי של קבוצת בית"ר ירושלים הוא סמל המנורה הנשמר ככזה עד היום. מי שתרם את התלבושת הראשונה המעוטרת בסמל זה היה צבי קוליץ וכך נכנס לדפי ההיסטוריה של הקבוצה. בראש הקבוצה דאז עמד דוד הורן ומנהלה היה גוטמן רבינוביץ', אשר מאוחר יותר נורה ואיבד את רגלו בעת שמירה על הכותל.

שחקני בית"ר ההיסטורית היו ברובם בני 18 ועל אף גילם הצעיר, היוו משחקים בהשתתפותם אטרקציה ומשכו אליהם קהל ירושלמי רב. הקבוצה שיחקה נגד הפועל ירושלים, דגל ציון, בית"ר תל-אביב, מכבי תל-אביב, הפועל תל-אביב וקבוצות מקומיות כמו הומנטמן, ימק"א, הויצ'מן. כמו כן שיחקו נגד קבוצות של הצבא הבריטי.

בראשית שנות ה-40, גייס דוד הורן לקבוצה שחקנים שהפכו לכוכבים בשמי הכדורגל בארץ-ישראל, כגון: אשר ברנבלום (אלוף ישראל באגרוף),ישראל יחזקאל, אהרון חסון ושמעון שטרן, אלי מזרחי, יוסף מיוחס, שמואל בליכר, ליאון מזרחי, אהרון טוויל, ישעיהו לאריה, סימון אלפסי, שלמה סידס, יצחק מיוחס, מושקה תנורי, יוסף שלום ודוד בדהב. הללו היוו קבוצה אשר עם סמל המנורה על חולצותיה, סחפה אלפי אוהדים קנאים אשר תמכו בה.

הגוון הפוליטי של הקבוצה ושחקניה היה "סוד ידוע" וכדורגלניה היו לוחמים בשורות מחתרת האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) זאת בניגוד להפועל ירושלים בעלת הזיקה הסוציאליסטית והקשר שלה להסתדרות ולמפלגת הפועלים.

ההתנגשויות והפעילות של האצ"ל נגד האנגלים הביאו למעקב של הבולשת הבריטית אחר כדורגלני בית"ר ירושלים. בשלהי שנת 1944, בעקבות פיצוץ בנין הבולשת הבריטית בירושלים, גילו הבריטים את הקשר בין קבוצת בית"ר ירושלים לאצ"ל. דוד הורן יחד עם עשרות פעילים ושחקנים, נעצרו ונכלאו במחנה המעצר בלטרון. פעילות הכדורגל הושבתה ולאחר מספר חודשי מעצר בלטרון נלקחו 251 עצירים לשדה התעופה בסירקין שליד פתח-תקווה, הועלו על 13 מטוסי 'דקוטה' שהטיסו אותם לאפריקה.

העצירים הועברו לשלושה מחנות, אשר הוקמו במיוחד לצורך זה, בקניה, אריתריאה וסודן. לאותם מחנות הוגלו לוחמי אצ"ל נוספים מכל רחבי הארץ ביניהם היה גם אליעזר (ליזר) שפיגל מהבולטים בכדורגלני בית"ר תל-אביב של אותם ימים.

העצירים הארצישראלים הקימו קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגלים. הקבוצות קמו על בסיס חלוקה עירונית ויצגו את ירושלים, תל-אביב ופתח-תקווה. מנהיגי המחנות היו דמויות מוכרות כמו יעקב מרידור, אריה בן-אליעזר וזאב אפלבוים. הבריטים התלהבו במיוחד מאליעזר שפיגל אותו כינו בשמות של כוכבי נבחרת אנגליה הנערצים באותה תקופה. העצורים מירושלים הקימו קבוצה לה קראו 'בית"ר אריתריאה' ששחקניה היו: סיקה אהרוני, גרשון אברמוביץ', חיים קורפו, דב מילמן, משה ברוך, רחמים כהן, ישעיה לאריה, יעקב בצלאל, משה לוי, מיקה רפאלי, משה לוי, רחמים כהן, צדוק בראזני ומשה ברוך.

קבוצת בית"ר ירושלים באריתריאה

משחקי הכדורגל בין קבוצות העצורים ובעיקר אלה נגד קבוצות של הצבא הבריטי משכו קהל רב והפכו לחגיגת כדורגל במהלכה הועברו לעצורים פרטים על מצבו של המאבק המתנהל בארץ-ישראל.
פרט למשחקי כדורגל וחיי חברה ערים, לא ישבו העצורים בחיבוק ידיים והם תכננו בריחה המונית ושיבה ארצה של ראשי העצירים.

הרחק מעיניהם הפקוחות של השומרים הבריטים והסודנים, נחפרה מנהרת בריחה ונבחרו בקפידה האסירים שיברחו מן המחנה ותוכננה דרך השיבה שלהם לארץ-ישראל. חפירת מנהרת הבריחה נעשתה בפתח שנחפר במרכז המחנה והיציאה תוכננה במרכז מגרש הכדורגל סביב עיגול האמצע. כפעולת הסחה שיחקו השחקנים על המגרש כל אותה העת והתאמנו מבלי שהשומרים הסודנים חשים במתרחש. יום ספורט גדול במחנה התקיים ואליו הגיעו כול העצורים כשאורחי הכבוד היו מושל קניה, נכבדי הקהילה היהודית וקציני צבא בריטי.

הקולונל רייס העניק את המדליות והגביעים למנצחים. כעבור יומיים, ב-16 ביוני 1946, בוצעה הבריחה הגדולה דרך מרכז מגרש הכדורגל. 54 לוחמי אצ"ל, ביניהם יעקב מרידור, נמלטו. הבורחים התגלו על ידי הבריטים ולאחר מו"מ בו הבטיחו האנגלים שלא לפתוח עליהם באש, הם נאסרו והוחזרו למחנה המעצר. יתר העצורים זכו לחזור למשפחותיהם במדינת ישראל רק לאחר קום המדינה ביוני 1948.

ביוני 2012 חגג אליעזר שפיגל את יום הולדתו ה-90. שפיגל שב מהגלות הישר לחיקה של קבוצת למכבי פתח-תקווה. הוא שיחק בנבחרת ישראל והיה מהמאמנים הבולטים בכדורגל הישראלי. ב-1953 יצאה נבחרת הכדורגל של מכבי ישראל למספר משחקים באנגליה. בבית המלון בו התאכסנו השחקנים זיהה שפיגל את פקיד הקבלה של המלון, היה זה הקפטן, ג'רי קליאו, שהיה אחד השומרים במחנה באפריקה ולאחר ששפיגל התעשת, החליפו השניים זיכרונות מימי אפריקה של לוחמי המחתרת.