עמוד הביתתפריט ראשי

ביקורה הראשון וההיסטורי של נבחרת רוסיה בישראל

9.9.2012 06:45
ביקורה הראשון וההיסטורי של נבחרת רוסיה בישראל

ב-31 ביולי 1956 כ-60 אלף צופים מילאו את האצטדיון הלאומי ברמת גן כדי לצפות במשחק מול ברית המועצות, במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן

אשר גולדברג


ב-11 ביולי 1956 הפסידה נבחרת ישראל במשחקה נגד נבחרת רוסיה (ברית המועצות דאז) במוסקבה בתוצאה  5:0. המשחק התקיים במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן, ולפיכך עורר משחק הגומלין באצטדיון רמת-גן עניין רב. המשחק נקבע ל-31 ביולי ותוך שלושה ימים נמכרו כל 60 אלף הכרטיסים.

בשנת 1956 מנתה אוכלוסיית ישראל כמיליון וחצי איש. חלק ניכר מן האזרחים היהודים היו ניצולי שואה ושרידי מלחמת העולם השנייה. בארץ היתה דו ערכיות ביחס לברית המועצות, אשר בינה לבין המערב הפריד "מסך הברזל" (מושג שטבע צ'רצ'יל ב-5 במרץ 1946).

מחד היתה בישראל, במיוחד לאחר מות יוסף סטאלין, אהדה רבה לברית המועצות, אשר בהצבעת כ"ט בנובמבר הצביעה בעד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מאידך, בברית המועצות חיו מעל לארבעה מיליון יהודים, אשר חלק מבני משפחותיהם חיו בישראל והתקשו ליצור עמם קשר בעטיו של השלטון הסובייטי ומכתבים שעשו דרכם בשני הכיוונים במשך חודשים.

חלק מדו-הערכיות האמורה נוצרה גם בשל  העובדה כי ראשי השלטון ומפלגת מפא"י השולטת היו ברובם יוצאי ברית המועצות והאלמנט הסוציאליסטי שעמד בבסיס האידיאולוגיה  המפ"איניקית היה גם הבסיס הרעיוני של הקומוניזם הרוסי.

באותה עת ביקור ישראלים בברית המועצות היה בלתי אפשרי, ועל כן היווה ביקור ראשון של קבוצת כדורגל לאומית מארץ הקומוניזם אירוע ייחודי ויוצא דופן. בנבחרת ישראל היו שחקנים שאמרו: "אם ננצח את רוסיה, ישלחו את השחקנים שלהם לסיביר", וככל הנראה לא היתה זו בדיחה.

המשלחת מברית המועצות הגיעה לישראל ארבעה ימים לפני המשחק וביקשה לטייל בארץ. האורחים סיירו בירושלים, בה צפו במשמר של חיילי הלגיון הירדני, וראו שני סרטים בתל אביב - "החוטפים" ו"בעל ושבע נשים". לאימונים של הרוסים ברמת גן ובמגרש בכפר סבא הגיעו כמעט כל המאמנים ושחקני הכדורגל בארץ, כאשר יחד גדשו אלפי בני נוער את המגרשים.

רבים מאותם צעירים זכו לקבל חתימות על מחברות בית הספר מהשחקנים האגדיים לב יאשין, איגור נאטו, ולנטין איבנוב וחבריהם, אותן הם נוצרים עד היום.

מאמן נבחרת ישראל, האנגלי ג'ק גיבונס, ועוזרו הישראלי, אליעזר שפיגל, הגיעו עם השחקנים לשפת הים בנתניה לפני האימונים והעמידו אותם דקות ארוכות בשתיקה מוחלטת מול הגלים במעין מדיטאציה שלדעת המאמן תעזור בגיבוש הקבוצה. שייע גלזר המציא לטיולים האלו שם  מקורי: "הזקן והים".

ביום המשחק, החל משעה 16:30, האצטדיון היה חגיגי ומקושט, כאשר ממול לבמה התנוססו שני דגלים סובייטים מוקפים בדגלי מדינת ישראל. מתחתם נמתחו שתי סיסמאות - האחת ברוסית: "ברכה לספורטאי ברית המועצות",  והשנייה בעברית: "תרבות הגוף – ערובה לבריאות העם!".

את האצטדיון הקיפה אז תעלת מים ענקית, ואלפים קפצו לתוכה כדי להתרענן בחום הכבד. שלוש שעות לפני תחילת המשחק נפתחו 24 שערי האצטדיון, שהיה מלא לחלוטין. את האירוע כיבדו בנוכחותם 11 שרי ממשלה.

בשעה 17:00 רעם האצטדיון מתשואות הקהל, כאשר שתי הנבחרות פסעו לעבר מרכז המגרש. הרוסים לבושים במכנסים לבנים ובחולצות אדומות, שעליהן רקומות האותיות CCCP, ונבחרת ישראל בתלבושת לבנה וגרביים כחולים.

תזמורת צה"ל השמיעה את ההמנון הסובייטי ולאחר מכן את ההמנון הלאומי, "התקווה". דברי ברכה השמיעו נשיא ההתאחדות לכדורגל בישראל של אותם הימים, ד"ר יוסף לם, וראש המשלחת הרוסית, ויקטור משקארין.

רחובות ערי ישראל היו כמעט ריקים מאדם, כאשר כולם ישבו בבתים והאזינו לשידור המשחק ברדיו בקול ישראל, אותו שידר נחמיה בן-אברהם האגדי. בפני השופט האיטלקי, פרנציסקו ליבראני, והקוונים קארקאפלן מתורכיה ודימנדופולוס מיוון התייצבו שתי הנבחרות בהרכבים הבאים:

נבחרת ישראל: יעקב חודורוב, שאול מתניה, דודו קרמר, ג'רי חלדי, יצחק שניאור (הקפטן), בנימין רבינוביץ', בועז קופמן, נחום סטלמך, שייע גלזר, רחביה רוזנבויים ויוסף מירמוביץ'.

נבחרת רוסיה: יאשין, טישנקו, קוזנצוב, פארמאנוב, באששקין, סלניקוב (הקפטן), טאטושין, איסאייב, סימוניאן, מוזר ואילין.

עם הפתיחה השתררה תדהמה באצטדיון. הבלם איציק שניאור ויעקב חודורוב רצו אל הכדור בתוך רחבת ה-16. שניאור ניסה להרחיק אבל פגע בידו של חודורוב ,שנפל מתפתל מכאבים. אנשי העזרה הראשונה הוציאו אותו מן המגרש לאמבולנס וביקשו להעבירו לבית החולים. חודורוב הסתכל על אצבע כף ידו הימנית, שהיתה עקומה לחלוטין, אך סרב להתפנות. השופט ליברני ביקש לחדש את המשחק, אך באותן שנים לא ניתן היה לבצע חילוף. המגן דודו קרמר נכנס לשער ובמשך 20 דקות שמר על רשת נקייה.

לפתע נשמעו מחיאות כפיים סוערות - חודורוב, שהתנדנד מעט בהליכתו, תפס את מקומו בשער והחליף חולצות עם קרמר. עד למחצית שמרה ישראל על רשת נקייה. הקהל העצום הריח הפתעה, אך בדקה ה-57  הכניע אנטולי אילין את חודורוב וקבע 0:1  לרוסים.

אז הגיעה הדקה ה-66. בועז קופמן קיבל כדור במרכז המגרש, חלף על פני מספר שחקנים רוסים והגביה לרחבת העונשין. נחום סטלמך התרומם גבוה ונגח כדור קשתי לפינת שערו של לב יאשין – 1:1. הקהל הישראלי יצא מגדרו ונחמיה בן אברהם ידע מה צריך לעשות והכריז: "אני נותן את המיקרופון לקהל. נחום סטלמך השווה את התוצאות".

היה זה שער היסטורי לישראל, השער הראשון שהנבחרת הלאומית כבשה באצטדיון רמת גן. ישראל שאבה עידוד מהתוצאה הסנסציונית, אבל יחד עם זאת נחלש העורף והפך חדיר. בדקה ה-79 הכניע בוריס טטושין את חודורוב בבעיטה שטוחה וקבע 1:2 לרוסיה.

הדקה ה-89 זימנה לגלזר אפשרות לשינוי התוצאה וליצירת סנסציה עולמית. שייע קיבל כדור עומק, פרץ לרחבה ובעט כדור אדיר. לב יאשין הענק הרים ידיים והדף את הבעיטה. הרוסים המנצחים השתתפו באולימפיאדת מלבורן, כאשר בסיומה זכו באליפות ובמדליית הזהב.