5.11.2018 07:30
צילום: אריה קנפר, ארכיון ההתאחדות לכדורגל

צילום: אריה קנפר, ארכיון ההתאחדות לכדורגל

שלומי אדרעי, חברו ושותפו של גדעון "גיגי" כהן ז"ל לאימון הנבחרות הצעירות, סופד למאמן, למחנך ולמנהיג שגידל דורות של שחקנים

 

על כל ההיסטוריה הגדושה והמפוארת של גדעון "גיגי" כהן ניתן ללמוד מתולדות הספורט הישראלי והעיר רחובות. ספורטאי אמיתי בהישגיו בשדה הכדוריד ולאחר מכן כשוער בקבוצות בכירות וכמאמן בתחום הכדורגל.

כאשר בגר והחליט להמשיך ולקשור את חייו לכדורגל, סיים כהן בהצלחה את קורס המאמנים הראשון שהתקיים בבית הספר למאמנים במכון וינגייט בניהולו של עמנואל שפר ז"ל. לימים, נבחר לאחר הישגים נאים במספר קבוצות למשרת מאמן נבחרת הנוער של ישראל.

ב-10 שנות שירותו במחלקת הנוער של ההתאחדות לכדורגל התבלט במסירותו הרבה, במקצועיותו, בידענותו ובדגש העצום שנתן לחינוך לערכי הספורט. שחקנים רבים שעברו תחת ידיו זכו לקבל כבר בתחילת דרכם המקצועית דפוסי ההתנהגות בלתי מתפשרים בדרך למיצוי היכולות ולפסגת הכדורגל הישראלי ואף העולמי.

אישיותו הקרינה על כל הסובבים אותו. הוא הקפיד על הפרטים הקטנים ביותר, תבע מחניכיו משמעת עצמית גבוהה וגילוי אחריות קבוצתית. על כר הדשא ומחוצה לו. כמחנך, שימש דוגמה אישית לכל חניכיו, כאשר דרש מעצמו לא פחות מאשר דרש מהם.

לוויתי אותו כמאמן בצוות המקצועי בקבוצות השונות, בימים בהם לכל נבחרת במחלקת הנוער היה איש צוות אחד נוסף בהעדר מאמני שוערים, מאמני כושר גופני או עוזר מאמן. נתנו כתף כצוות המלווה והמסייע לכל הנדרש. יחד עם אמנון רז, כמאמן נבחרת הנוער, גיגי כהן בנערים א' ואנוכי, שלומי אדרעי בנערים ב' וריכוז המחוזות בגילאי האפרוחים, שיתפנו פעולה כמאמני הנבחרות בפן הרשמי וכצוות בחיי היום-יום - באימונים, במשחקים במחנות אימון, בטורנירים, במשימות בין ארציות. כל זאת מגילאי 13-14 ועד לסיום גיל הנוער בגיל 19.

מסירותו של גיגי ניכרה לאורך כל הדרך. הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה בכל יום, כולל סופי שבוע, ובלבד שלא יחמיץ חלילה כשרון בקבוצה נידחת ובישוב נסתר מעין התקשורת. לטובת הכישרון, לטובת הקבוצה, לטובת הנבחרת, לטובת הכדורגל הישראלי, לטובת המדינה. בכל יום ראשון בבוקר היה מתקשר אלי מלא בפרטים וברשמים על תגליות ולא פעם גם על אכזבות.

כמאמן, הקפיד לתת הזדמנות לכל ניצוץ של כישרון הרבה לפני שהחליט כי אינו מתאים. הוא קידם שחקנים צעירים כחלק מהדרך בה האמין וכהשקפת עולם מקצועית וערכית וצירף לנבחרתו גילאי 16 כדרך קבע (2-3 מבני מחזור צעיר יותר). ללא מחסומים אמר וניתח מקצועית את אשר האמין בו ולא חשש מתגובות זועמות על אמירותיו.

הנסיעות הארוכות למחנות אימונים ולמשחקים אפשרו לנו להכיר אותו מקרוב. באמתחתו היו תמיד שלושה פריטים שעליהם לא ויתר: ערימת עיתונים שעדיין לא הספיק לקרוא, אינסוף קלטות של מוסיקה קלאסית ואופראית ומכשיר רדיו של גלים קצרים כדי שיוכל לשמור על קשר עם חדשות היום ו"שירים ושערים" טרם עידן המדיה המודרניים. בכל נסיעותיו ברחבי העולם לא הזניח את אהבתו למוסיקה. למרות מחויבותו למקצועיות ולמוסר עבודה בלתי מתפשר, ידע למצוא את הדרך לשלב צפייה בקונצרטים ובאופרות מבלי, חלילה, לפגוע בשגרת הנבחרת. ייתכן שההשראה ששאב מהם אף תרמה לנבחרות. 

ערכיו ועקרונותיו של גיגי כהן, אין בכך ספק, הוטמעו היטב בחניכיו, שהבולטים בהם פרחו, גדלו ויצאו לקריירות עשירות ומפוארות, דוגמת ניר דוידוביץ', דודו אוואט, לירן שטראובר, אריק בנאדו, אבי תקוה, אלי אברבנאל, חיים חג'ג', ניר סביליה, חיים סילבס, אלון חזן ועוד רבים וטובים. לא כולם הפכו לכדורגלנים בכירים, אבל כל מי שהיה חניכו של גיגי כהן הפך בוודאות לאדם טוב יותר.

יהי זכרו ברוך.